Project 30

הקילשון והחרב

אחרוני הנשקים נמצאים

כשויג׳ור הבחין בצינור המשומן חשדו התעורר מיד. הוא הוציא מתיקו צור ופלדה והצית את השמן, שהתלקח תוך שבריר שניה וכבה אחרי כמה שניות. ״עכשיו לא ישרפו אותנו כשנעבור את הצינור״. ״זה נשמע הגיוני״ אמר מלבואזן, לקח תנופה וזינק אל תוך הצינור, מחליק עם המשקע המפוייח שנותר לאחר השריפה. בקצה המרוחק של הצינור הייתה דלת לשמאלו, והיישר מולו היה חרך ירי שנראה סגור עכשיו. בעזרת מלבואזן מתחה החבורה חבל ונעזרה בו כדי לעבור את הצינור מבלי להחליק. הם פתחו את הדלת וגילו חדר עם קירות אבן חשופים, במרכזו שולחן ועליו נר וספר גדול. בקצה המרוחק של החדר ניצבה אישה שעירה למדי וקרוב יותר לחבורה עמד שכיר חרב.
בין האישה והחבורה התפתחה שיחה. היא רצתה לדעת מה מעשיהם והם ענו שהם מחפשים את קראפטיס. היא התרשמה לשמוע שפגשו את הערפד ושרדו, וסיפרה שהם אמנם גרים בחדר הזה אבל מעולם לא עברו את הדלתות הגדולות שבהמשך. השניים הציגו את עצמם בשמות סנארלה ובורקט, קוסמת ושכיר חרב, וסיפרו שהם אחראים על האכלת החיות בבריכה. הם לא בורחים מכיוון שקראפטיס שם אותם כאן – הוא כבר בן אלף שנה ובמשך כל הזמן הזה למד קסם, אין להם ספק שהוא ישמיד אותם אם ינסו לעזוב.
רונלס רצה ללמוד לחשים מסנארלה, אולם כשהבין שהדבר יצריך שהות ארוכה במקום החליט לוותר. מלבואזן הציע שיהרגו את השניים ויקחו את ספר הלחשים, מכיוון שהם משרתיו של קראפטיס ולכן בני מוות, אולם רונלס התנגד וטען שהם פשוט אסירים. סנארלה התרגזה למשמע הדברים – ״מיציתם את הכנסת האורחים, עכשיו לכו!״, אמרה. החבורה סירבה לצאת, האווירה הייתה מתוחה, ניצוצות החלו להבזיק בין אצבעותיה של סנארלה, שערותיה סמרו ושפתותיה נמתחו לאחור, חושפות ניבים ארוכים. ״אולי תצאו החוצה להירגע?״ הציע ליאופולד, שותל את הרעיון במוחה של הקוסמת. סנארלה הינהנה בהסכמה והיא ובורקט יצאו מהחדר. מלבואזן פתח את הדלת שהייתה מאחוריה וגילה את חדר השינה המפואר של הזוג, עם שולחן עמוס במטעמים, מיטת אפיריון ושטיחים על הרצפה והקירות. בפינת החדר ניצבה תיבה אולם כשניסה מלבואזן לפתוח אותה התמלא החדר בענן של עשן סמיך וירוק שגרם לו, לליאופולד ולטנון להקיא את נשמתם. רונלס השתמש בקסמיו כדי לנקות את החדר ואז נכנס דריס כדי לקחת את התיבה, אבל היא נעלמה.
לאחר שיצאו מדירתם של השניים פנתה החבורה לעבר המשך המסדרון, שם אמורה להיות הדלת הגדולה עליה סיפרה סנארלה. ואכן, אחרי צעידה קצרה הגיעו לזוג דלתות ברזל עצומות בגובה שלושה מטרים. טנון פתח אותן ומאחוריהן היה זוג דלתות נוסף. מאחוריו עוד אחד. זוג הדלתות הראשון החל להיסגר אולם החבורה פתחה בריצה ועברה את כל שלוש הדלתות. מעברן השני ניצבה החבורה על גשר אדמה לא רחב שנמצא בתוך מעין שרוול עשוי מחומר שקוף ומוזר שבמגע הרגיש כמו עור, אולם היה חם מאוד. נראה היה שהם נמצאים מתחת לאגם של מים רותחים. המערה התרחבה ככל שהחבורה התקדמה עד שנפתחה לרחבה גדולה, מקורה כולה באותו חומר שקוף. בקצה המרוחק של הרחבה ניצב סרטן עצום, חמישה מטרים רוחבו. טנון הוציא מקל מפוצל והטיל לחש שיכוון את המקל לעבר הקילשון – גל. המקל הצביע ישירות על הסרטן. כשהבינו שיצטרכו לחלץ את הקילשון מתוך הסרטן, תקפו.
ליאופולד הציע לסרטן לפלוט את הקילשון אולם לא הצליח להשפיע על מוחו. צמיד נחושת עצום שהיה כרוך סביב אחת הצבתות של הסרטן זהר כשהטיל ליאופולד את הלחש. ליאופולד ניסה לחש נוסף שישפיע על מוחו של הסרטן, אולם גם הוא נכשל ושוב זהר הצמיד. נראה היה שמדובר בהגנה קסומה.
לאחר קרב קצר הצליחה החבורה להביס את הסרטן. אז הסתבר שהקילשון לא נמצא בתוכו אלא מאחוריו, בתוך תיבת אוצר קרובה לקצה הרחבה בה התרחש הקרב. מלבד הקילשון היו בתיבה גם טבעת ושלושה שקי עור גדושים במטבעות זהב.
טנון ניסה לזהות את יכולותיו של הקילשון וזה התחיל לדבר איתו ולשאול אם טנון מעוניין להשתמש בו. כשטנון השיב בחיוב אמר הקילשון שהוא פועל רק עבור מי שמאמינים באל הים. טנון לא היה מעוניין בהמרת דתו ולכן סירב להשתמש בקילשון שהועבר למשמורת אצל ליאופולד.
הטבעת התגלתה כטבעת שמאפשרת ראיה בחשיכה. מכיוון שטנון כבר עסק בזיהוי חפצי קסם, דרש מלבואזן שיבדוק גם את האבן שנלקחה מביתו של פובם, אותה הבטיח טנון לבדוק כבר מזמן. מסתבר שהאבן רושמת זיכרונות. בכל פעם שפובם גיסקארד צפה במוות, האבן שמרה את כל מה שראה ושמע. היא נמצאה ברשותו כבר שנים רבות וכך יכול היה לצפות בקרבנותיו ולהתענג על רגעיהם האחרונים שוב ושוב.
לאחר מנוחה קצרה יצאה החבורה לבדוק את חלקו השלישי והאחרון של המבוך, שם אמורים היו למצוא את תער-שחור, הנשק הקסום השלישי שנגנב על ידי קראפטיס. הם חזרו אל גל העצמות של הספינקס ומשם פנו מערבה. המסדרון כבר לא היה מוצף מים עכשיו, לאחר שדריס פתח את ברז הניקוז, וההתקדמות הייתה קלה יותר. לאחר צעידה קצרה הגיעו לדלת. מלבואזן, ויג׳ור ודריס נכנסו פנימה וראו שמדובר במסדרון ארוך שבקצהו המרוחק דלת נוספת. הם חיפשו מלכודות ועד מהרה גילו שסמוך לדלת הכניסה, לכל רוחב המסדרון, ישנו בור נסתר מלא בשיפודים חלודות. הם הפעילו את המנגנון שמפיל את הרצפה כדי שאיש לא ייפול למלכודת בטעות. באותו רגע התמלא האוויר בקול שירה מתוק. ויג׳ור, וגם ליאופולד שעדיין ניצב מחוץ לחדר, הרגישו צורך עז להגיע אל מקור השירה. דריס מיהר לדחוף את ויג׳ור ואת מלבואזן החוצה וסגר את הדלת, נשאר לבדו באפלה. לאחר כמה שניות נפסק השיר ודריס פתח את הדלת שוב, אולם כשכולם נכנסו אל החדר נשמע קול השירה שוב ושוב רצו ליאופולד וויג׳ור להגיע אל מקורו. ויג׳ור מיהר לזנק מעל הבור ואז גילה שמעברו השני של הבור הרצפה חסרת חיכוך לחלוטין. הוא החליק לאורך המסדרון ללא יכולת לעצור או לשנות כיוון, עד שכשהתקרב לקצה המסדרון נתקל בעוד בור דומה לזה שליד הכניסה לחדר, ונפל היישר על החניתות החלודות. הוא יכל להרגיש את הרעל שהיה משוח על הלהבים העתיקים מפעפע בעורקיו. בינתיים זינק ליאופולד מעל הבור הראשון, החליק לאורך המסדרון ולבסוף הצליח לזנק גם מעל הבור השני. מעבר לבור היה רק קיר ונראה היה שהשירה מגיעה מאחוריו. הוא בדק וגילה שהקיר אינו אמיתי אלא אשליה בלבד. אז עבר דרך הקיר ושם גילה את מקור השירה – אישה בעלת רגליים וכנפיים של ציפור ניצבה על מדף בקיר ושרה. הוא התיישב מתחתיה והחל לנגן.
בינתיים, בקצה הרחוק של המסדרון, דריס רצה לעצור את השירה כדי לאחד את החבורה מחדש. הוא קשר חבל לחץ כדי שיאפשר להם לשלוט בהחלקה מעבר לחדר וירה אותו לכיוון מקור השירה, אולם החץ החטיא את מטרתו. ליאופולד שחרר את החבל מהחץ והשליך אותו אל תוך הבור ממנו לא הצליח ויג׳ור להשתחרר בעצמו. הוא נעזר בחבל כדי לטפס ומצא את עצמו על הרצפה חסרת החיכוך, בין שני הבורות. השירה עדיין נמשכה והוא עדיין רצה מאוד להגיע אל האישה, לכן ניסה לזנק מעל הבור מהמקום, אלא שלא לקח בחשבון את חוסר החיכוך של הרצפה וכך עבר בקושי מחצית מהמרחק ונפל שוב על הלהבים. דריס ומלבואזן החליטו לנסות לפגוע באישה כדי לעצור את השירה לפני שמישהו ימות, אולם מכיוון שלא ראו אותה, לא הצליחו לפגוע בה. כשראתה את הפיגיון והקליע פוגעים בקרבתה הבינה האישה שמוטב לה לברוח לפני שתיפגע וזינקה לעבר פתח בתקרה. ליאופולד ניסה לגרום לה להישאר אולם לא הצליח להשפיע על מוחה והיא נמלטה מהמקום. כעת, כשיכלו ליאופולד וויג׳ור לחשוב בצורה בהירה, נמתח החבל מחדש. ויג׳ור חולץ מהבור וטנון ניקה את הרעל מדמו.
הם יצאו מהמסדרון הארוך והמשיכו במסדרון מפותל עד שהגיעו לחדר קטן שלאורך אחד מקירותיו היו מסודרות סירות קאנו. בשניים מקירות החדר היו חורים עגולים, בגובה כמטר מעל הרצפה. מהקיר המערבי נכנס נהר אל החדר, זרם דרך האוויר בגובה מטר ואז יצא מהפינה הצפון מזרחית. לאחר בדיקה קצרה של הנהר החליטו להיכנס אל הסירות ולשוט בו. הנהר התפתל בתוך מערה עגולה ואז הגיח לתוך חדר נוסף. לעבר הקאנו הראשון הושלכה רשת אולם היא החטיאה את מטרתה. ליאופולד, שישב בקאנו, פוצץ את הסירות שהיו פזורות בחדר. שבבי עץ ניתזו לכל עבר ושלושה מהאנשים שהיו בחדר נפלו מתים לרצפה. הסירות המשיכו הלאה ויצאו מהחדר אולם עד מהרה פתחו האנשים שהיו בו במרדף. לאחר פיתולים נוספים נכנסה הסירה לחדר נוסף, מלא גם הוא בסירות. בני החבורה קפצו מתוך הסירות שלהם והתכוננו לקרב ועד מהרה הגיעו למקום סירות ומתוכן יצאו שישה אנשים. לאחר קרב קצר שכבו כולם מתים על הרצפה, מלבד מנהיג הכנופיה, אותו זיהה ליאופולד – זה היה סר בלוטו סאנס-פייט, אביר מגרייהוק שהורשע בטבח שנודע בשם ״נהר הדם״ אולם נמלט מהכלא לפני שבוצע עונש המוות שנגזר עליו. בלוטו טען שהוא לא אשם ושהואשם על לא עוול בכפו. לאחר שנמלט לא היה לו לאן ללכת, עד שקראפטיס מצא אותו והביא אותו לכאן. תחת איומים גילה שהוא שומר על הדלת הסודית שבהמשך המבוך ומסר לחבורה את המפתח לאותה דלת. הוא ביקש מהחבורה שתחוס על חייו והם הסכימו. הוא ביקש להישאר במקום, אולם לכך הם השיבו בשלילה. כשפנה לצאת החוצה ניגש אליו מלבואזן כדי להיפרד ממנו, אולם בשעה שלחץ את ידו שלף בידו השניה פיגיון והרג את האביר.
בדיקה של החדר גילתה שזה החדר דרכו נכנסו אל הנהר. נראה שלמרות שהוא זורם תמיד כלפי מטה, מדובר בנהר מעגלי. שוב נכנסו אל סירות ועברו אל החדר הבא. בחינה מדוקדקת של כל הקירות גילתה חור מנעול ובאמצעות המפתח של בלוטו נפתח מעבר סודי צר. בקצהו הרחוק היה קיר לבנים ובדיקה גילתה גם בו חור מנעול. הדלת הסודית נפתחה והמעבר הוביל את החבורה אל עבר הפירמידה ההפוכה – אולם גדול ובו טראסות, חלקן מוצפות במים, חלקן מלאות בחול מדבר. בתחתית האולם הסתובבו מאנטיקורים קצוצי כנפיים. מעל כל הטראסות היה לוח שקוף כמעט לחלוטין שכיסה את כל החדר. ליאופולד, שהעדיף להימנע מקרבות מיותרים, החליט לנסות לנקב חור בלוח הזה. הוא אמנם הרגיש חזק כברזל, אולם כמה מכות מהלם הצליחו לבקוע בו חור, דרכו צלפו בקשתותיהם ובלחשים על המאנטיקורים עד שהרגו את כולם. לאחר מכן הרחיבו את החור והשתלשלו למטה באמצעות חבלים. בקיר הדרומי של הרחבה בה נמצאו המאנטיקורים הייתה דלת שהובילה למערה קצרה ובסופה – חדר שנראה נח למדי, עם מיטה ושולחן כתיבה. בחדר נמצא גם מי שהתגורר בו – בן מחצית שענה לשם קסנף. גם אותו שיכן קראפטיס במבוך והוא נשבע לא לצאת מכאן בעצמו. מלבואזן ניסה לאיים על היצור הקטן, אולם הוא לא נראה מבוהל ואיים על מלבואזן בחזרה בקסמיו. ליאופולד הרגיע את הרוחות – קסנף אמנם נשבע לא לצאת בעצמו, אבל האם זה אומר שמישהו אחר יכול להוציא אותו? נראה היה שלשם קסנף בעצמו חתר. הוא הסביר שהוא לא מעוניין למות למען קראפטיס והחבורה ליוותה אותו החוצה מהמבוך וגם נשאה עבורו את חרבו הדו ידנית. מלבואזן היה חסר סבלנות ורצה לחפש בחדרו את החרב תער-שחור אולם ליאופולד אמר שיש לטפל בכל דבר בעיתו. לאחר שקסנף הסתלק מהמקום חזרו אל חדרו ולאחר חיפוש קצר מצאו תיבת עץ ארוכה וצרה ובתוכה חרב קצרה עם להב שחור כמו שמי הלילה וכוכבים זוהרים בו – הנשק האחרון נמצא סוף סוף.
הם עצרו למנוחה קצרה אחרונה לפני שייצאו מתוך המבוך ומלבואזן יצר קשר עם החרב. קול רועם החל לדבר בתוך ראשו ודרש לאכול מכיוון שלא אכל כבר כמה שנים. הוא אוכל נשמות, כך טען הקול, והציע לאכול את נשמתו של אחד מחבריו של מלבואזן לחבורה, אולם מלבואזן סירב. הוא סיפר לחבורה על העניין והם הביעו דאגה מכך שהחרב מדברת אליו. אז החל הלהב לדבר בקול רם אל כל החבורה, מה שהרגיז את מלבואזן שאיים להשאיר אותו במקום אם לא ידבר רק איתו. רונלס ייעץ למלבואזן שלא ישתמש בחרב אוכלת הנשמות, אולם הלהב הבטיח כח ונקמה אם מלבואזן יאכיל אותו. מלבואזן נעשה חשדן.
בעקבות השיחה עם תער-שחור החליט טנון לנסות לדבר עם הלם. הוא ניסה לדבר איתו בשפות שהכיר עד שלבסוף הגיע לשפת הענקים, אותה נראה שהפטיש הבין. הוא סיפור שמטרתו היא להרוג אורקים, גובלינים, הובגובלינים וכדומה. דריס הצטרף לשיחה והראה את החרב ההובגובלינית שלקח כשלל מהצ׳יף שהביס בקרב ואז הצטרף לפטיש בשירת שירי מלחמה בגמדית. טנון בחן את מחשבותיו של הלם והבין שהוא אכן דובר אמת ואישיותו לא מורכבת יותר ממה שהציג. הוא ניסה לבחון את מחשבותיו של תער שחור אך לא הצליח, מה שעורר את דאגתו.
הם החלו להתקדם לעבר היציאה מהמבוך וכשכמעט הגיעו לגל העצמות של. הספינקס שמעו קול השחזת חרב. מלבואזן התגנב קדימה וראה שהספינקס נעלמה. במקומה ישב על גל העצמות ברנש עצום, בעל עור אדום וקרניים שחורות, והשחיז את חרבו הכבירה. הוא חזר ותיאר לחבורה את מה שראה. הם ניסו לחשוב על דרך להתמודד עם הענק האדום וחשבו להשתמש בנשקים שמצאו בהר אולם ויג׳ור סירב להשתמש בנשקים מדברים. רונלס הסביר למלבואזן מדוע לא עושים דברים מסוכנים כמו לצאת לבד לתקוף את הענק האדום. מלבואזן הבין ואז יצא לבדו לתקוף את הענק האדום.
החבורה הצטרפה לקרב. דריס נשא את הלם והפליא במכותיו בשעה שהפטיש הריע בגמדית. מלבואזן שיסף את הענק עם תער-שחור, ויג׳ור נלחם עם חרבו הענקית, טנון עם מטהו הקטלני ורונלס בקסמיו שלו. לפתע הופיע במקום יסודן אש וטנון נלכד בינו ובין הענק האדום. רונלס האט את הענק והיסודן בעזרת קסם ומלבואזן הנחית עליו מכה נוספת, אז שמע את תער-שחור קורא ״הכה בו שוב, כעת!״. לפתע הואצו תנועותיו והוא הספיק לנעוץ את החרב השחורה בחזהו של הענק לפני שזה הספיק להגיב למכתו הקודמת. הענק זעק בכאב והפך למערבולת של אש שהסתחררה ונשאבה כולה אל תוך החרב. מלבואזן הרגיש כאילו זרועו בוערת כשהנשמה זרמה אליו דרך החרב.
או אז שלף רונלס מתיקו את מתמר האנרגיה שנמצא במגדלו של קראפטיס. הוא ניסה לשאוב לתוכו את יסודן האש והרגיש שאכן יש משיכה בין המכשיר והיצור, אולם המרחק ביניהם גדול מדי. טנון תרם מכוחו ורונלס התקרב אל היסודן. הוא הרגיש כאילו הוא עומד להתלקח מרוב חום ועורו מתכסה בשלפוחיות אולם אז הצליח סוף סוף להפעיל את המתמר והיסודן נעלם, נכלא בתוך קופסת הנחושת.

Comments

themalker themalker

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.