Project 30

אחר צהריים באורלן

סיבוב קצר בכפר

בשעות אחר הצהריים של יום הכוכבים, העשרים ושניים של חודש חריש בשנת 576, מעט לפני אמצע האביב, הגיעה חבורת ההרפתקנים לפאתי אורלן. עייפים מהמסע, הם החליטו לחפש פונדק. עד מהרה הם שמו לב שרחובות הכפר שוממים, למרות שמדובר היה בשעה בה אמורים החוואים לחזור מהשדות.
מיד בכניסה לכפר הם הגיעו לבית משפחת טווין. בתו של החוואי חבצה חמאה על המרפסת אולם כשראתה את החבורה נמלטה בצעקות אל תוך הבית. החוואי, יואיט טווין, יצא החוצה כדי לפגוש אותם. הוא נראה חשדן ולא הזמין אותם להיכנס אל ביתו. הוא ידע שמשהו לא בסדר בכפר כבר תקופה ארוכה למדי – כמה חודשים, אבל לא ידע במה מדובר.
משם המשיכה החבורה אל פונדק שיבולת הזהב, שם זכה רונלס להניח סוף סוף את תיקו הכבד. המקום נראה חסר חיים כמעט כמו רחובות הכפר. שבעה לקוחות ישבו ולגמו שיכר אבל אפילו השלושה שלא ישבו לבדם לא דיברו זה עם זה. באח נראו שרידיה האחרונים של אש והחדר היה קריר למדי למרות מזג האוויר החמים ששרר בחוץ.
הם ביקשו מבעל המקום, ברטרם בזוויל, נזיד ושיגביר את האש. מלבואזאן ודריס ביקשו גם שיכר, וזו הייתה הבקשה היחידה שמולאה. דריס שתה את השיכר בלגימה אחת וישב לדבר עם המקומיים שהפגינו חוסר רצון בשיחות עם זרים. בינתיים הכחיש ברטרם שהמקום זקוק לגיבורים וטען שהכל בסדר גמור. דריס השתכנע לאבד עניין במקומיים, שתה כוס שיכר נוספת והחבורה עזבה את המקום, עדיין בלי נזיד וכשהאש כמעט כבויה לחלוטין.
החבורה החליטה לנסות לדבר עם ראש הכפר, זכריה אורמונד. זכריה הכניס אותם לביתו וקיבל אותם בסבר פנים יפות. הוא סיפר שאכן יש בעיה בכפר והוא חושד שהאשם הוא הנזיר הזקן והמתבודד שחי בחורשת עצי הבוקיצה שבמערב הכפר. למרבה הצער בנקודה זו נקטעה השיחה מכיוון שדריס איבד את הכרתו והתמוטט על הרצפה. סכינים נשלפו ומתוך כוך נסתר זינק להגנת ראש הכפר שומר ראשו, טרוור בר-לבב. זכריה הצליח להרגיע את הרוחות והחבורה גררה את דריס אל בית המלאכה של זכריה, שהיה גלף עץ אומן. כשדריס התעורר הם יצאו שוב לדרכם.
הם עברו את חנותו של התופר ואת חנות הכלבו של הכפר כשהגיעו לבקתה עלובה במיוחד, ללא דלת, עם חלונות שבורים, רעפים חסרים בגג וקורות רקובות בקירות. למרבה הפלא במקום גרו שני אנשים, חוואי ובנו, אלא שהם התגלו כגסי רוח במיוחד והחבורה לא התעכבה כדי לדבר איתם יותר מדי.
משם המשיכו לחנותו של הנגר, זימר. במבט מהיר אפשר היה להבין שמשהו השתנה לאחרונה – החנות הייתה מלאה ברהיטים איכותיים מכל הסוגים והמינים, ובכמה רהיטים לא גמורים באיכות נמוכה ביותר. זימר הכחיש שמשהו לא בסדר ושמי שבאמת ידע לעשות את עבודת הנגרות עזב את המקום לאחרונה. בסופו של דבר פקעה סבלנותו של דריס שאחז בזימר מצווארון חולצתו והרים אותו באוויר. באותה רגע נפתחה הדלת לבית משפחתו של הנגר ואישתו של זימר, מלאני, התפרצה פנימה בחרב מונפת. דריס הטיח בה את בעלה והחבורה עזבה את המקום לפני שהמצב יידרדר עוד יותר.
בדרכם לעבר מקדש מריקה, אלת החקלאות, עברו החברים ליד בית נטוש שבמבט מקרוב נראה כאילו ננטש בפתאומיות – השולחן היה ערוך לארוחת ערב וכל הבגדים עוד היו מונחים במקומם. המסע נמשך ליד חוות חזירים אותה זיהתה החבורה על פי הריח. לבסוף הגיעו לשערי המקדש שבדיוק נסגרו מכיוון שהשעה הייתה שעת השקיעה. למרות זאת, המשרת המלווה בכלב אימתני או אולי אפילו זאב נתן להם להיכנס.
בתוך המקדש הם פגשו באחת הכוהנות, מישה דווי. המקדש נראה כאילו הוא עדיין בשימוש, עם מנחות ליד פסלה של מריקה. מישה עצמה לא הייתה מועילה במיוחד והחבורה החליטה לעזוב וללכת לביתה של הזקנה הערירית עליה אמר זכריה שהיא מדברת יותר מדי.
הזקנה, ויילה מרידיה, אכן התגלתה כדברנית, אלא שהיא דיברה על נושאים לא מעניינים – הקמת הכפר לפני כמה עשרות שנים כשהיא ובעלה היו צעירים והגיעו מהוקהיל דרך השביל שזה לא מכבר נפרץ דרך יער הדימדומים. בין הזכרונות היא דווקא כן סיפקה מעט מידע משמעותי – היא חושדת שהנגר, הנפח וכמה חוואים שגרים בסביבה קשורים בהתחרחשויות המוזרות בכפר. החוואי הסמוך חשוד במיוחד בעיניה, מכיוון שהוא חושד בכולם. גם על הכוהנים מהמקדש היא לא סומכת מאז שנעלמו לשבוע לפני כמעט שנה ומאז התנהגו בצורה מוזרה. היא לא מרשה להם להיכנס לביתה יותר. היא חושדת גם בשני האנשים שעברו לאחרונה לגור בבית שמול ביתו של ראש הכפר ובנוסף לכל זה – היא בטוחה שהיא ראתה אנשים עם סנפיר על הראש מטפסים על חומות המקדש בלילה. היא גם הזהירה את החבורה שלא תישן בפונדק שיבולת הזהב והמליצה במקום זאת על פונדק הנחש הישן הסמוך. הדמויות נפרדו ממנה בידידותיות ומלבואזאן הבטיח לחזור ולבקר אותה, אבל נראה שמניעיו לא היו תמימים – נראה שויילה הזקנה שומרת את רוב הונה בטבעות יקרות על אצבעותיה והוא חשק בהן.
השעה כבר הייתה מאוחרת והחברים רצו לנוח סוף סוף., לכן התקדמו במהירות מערבה עד שהגיעו לפונדק הנחש הישן, שם קיבלה אותם בשמחה בעלת הפונדק, בלבה קראלון. הם קיבלו סוף סוף את הנזיד שרצו בתוספת לחם שחור ודיברו מעט עם בעלה של בלבה, אולווין, שסיפר להם שהוא מכיר את הנזיר הזקן, ראמנה, ושקשה לו להאמין שהקשיש הזה זומם משהו. הם רצו לדבר גם עם מספר הסיפורים שישב ליד האש העליזה אבל השעה כבר הייתה מאוחרת, לכן החליטו לפרוש לחדריהם, וכך הסתיים יומם הראשון באורלן.

Comments

אני מבקש, ישנם כמה אי דיוקים בנודע לתקרית עם הנגר,
קודם כל אשתו הייתה מאד קשוחה וצחקה בפני האיומים עליה
שנית עזבנו אחרי שהתנצלנו
שלא יבואו אנשים אחרים שירצו שמישהו יזרוק אותם על האישה המסתערת שלהם ויגידו שהם שלא רוצים לשכור את שירותינו כי אנחנו לא מנומסים!

אחר צהריים באורלן
themalker themalker

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.