Project 30

אל החדר הכחול ומעבר לו

“במקום לקחת את מיתרי הקול שלו” הציע רונלס, “למה שלא נשרוף את הגופה? אנחנו הולכים ואוספים את כל מה שנחוץ כדי לשחרר את זיגטומוי מכלאה – כל מה שהמקדש יצטרך לעשות בסופו של דבר זה לשדוד אותנו. בואו נדאג שהם לא יוכלו לשחרר אותה”. התכנית נשמעה לטנון כמו תכנית טובה, אבל לפני שריפת הגופה הוא זימן את רוחו של הקוסם. “עדיין אפשר יהיה לשחרר את זיגטומוי” אמר הקוסם כשנשאל על הנושא. “אם לא באמצעות קסם, אפשר יהיה לפרוץ את הדלתות בכח”. טנון שחרר את הרוח ואז שרפה החבורה את גופתו של הקוסם על מיתרי הקול שלו – שיהיו נחוצים לפתיחת הדלתות על פי יומנו של לארת.
שני מגדלים נחקרו, שני חלקי מפתח נמצאו – כעת המשיכה החבורה למגדל השלישי. בזמן שהתקדמו במנהרות שמתחתיו הגיעו לחדר שנראה הרוס מהרגיל, עם מפולות אבן מהתקרה בכמה מקומות וכמה גופות ושלדים לעוסים ברחבי החדר. כשנכנסו לחדר החלו לשמוע קול של פלדה מתחככת באבן וכעבור כמה שניות הגיחו מאחורי ההריסות שלושה יצורים דמויי אריות מכונפים שמזנבותיהם צומחים קוצי פלדה ארוכים – מאנטיקורים! היצורים החלו לשגר את קוצי הפלדה הארוכים לעבר החבורה, אולם כל הקוצים שינו את נתיביהם תוך כדי מעופם ופגעו בטנון. רובם לא הצליחו לחדור את שיריונו העבה אבל כמה מהם מצאו סדקים בשיריון והתחפרו אל תוך בשרו. לאחר מאבק קצר הצליחה החבורה להכניע את המאנטיקורים, אולם הם היו מותשים אחרי כל ההיתקלויות שעברו. בכל זאת החליטו להמשיך הלאה מחשש שאנשי המקדש שנמלטו יחזרו עם תגבורת בכל רגע. כשנשאל מדוע הקוצים פנו אליו, הסביר טנון שבפזיזותו הרים בעבר חפץ קסם בלי לחקור אותו כיאות מראש והדבר גרם לקללה שהוטלה עליו וגורמת לו למשוך אליו קליעים. הוא כבר יכול להסיר את הקללה בעצמו, אולם הוא מרגיש שהוא עדיין לא כיפר על חטאו ולכן הוא לא מבטל אותה.
רוב הגופות בחדר היו מושחתות לחלוטין – נראה שהן שימשו מזון למאנטיקורים, אולם אחת נראתה טריה יחסית. עליה הם מצאו פיסת מפתח נוספת וגם מעט אוצר – מגילה עם לחש קסום ושני בקבוקי שיקויים, אותם זיהו כשיקוי נשימת מים ושיקוי אבן לבשר.
רק עוד מגדל אחד לא נחקר וכעת ירדה החבורה במדרגות שבתוכו, אולם לפני כן הטיל רונלס לחש אזעקה על פתח המגדל, כדי שידעו אם משלחת מהמקדש מגיעה מאחוריהם. הם החלו לשוטט במסדרונות שיצאו מתחתית המגדל והגיעו לאולם שחלק מקירותיו קרסו, אלא שנראה היה שמשהו מהצד השני של הקירות דחף אותם אל תוך החדר ומאחורי הפתחים בקירות נראו מנהרות חצובות באדמה. במרכז החדר ניצבה תיבה, מה שעורר את חשד החבורה שמדובר במלכודת. הם חזרו לאחור אל המסדרון ממנו הגיעו כדי לתכנן מה יעשו בנוגע לתיבה, כשלפתע קרסו הקירות משני צידיהם. מתוך הקיר הגיחו יצורים מעוררי חלחלה. הם נראו כמו חיפושיות שחומות עצומות, בגובה שלושה מטרים כמעט! בנג’י הרים מיד את רובה הקשת שלו במטרה לירות באחד מהם, אולם כשעיניהם נפגשו התמלא ראשו בקולות ומראות מוזרים. לפני שהבין מה הוא עושה, כיוון בנג’י את רובה הקשת אל עבר טים שעמד במרחק שני צעדים בלבד ממנו, בידו השניה כבר הכין שני קליעים נוספים כדי לשגר לעברו מטח שלא ישאיר לו כל סיכוי לשרוד. הקליע כוון הישר אל גרונו של טים, בנג’י לחץ על ההדק – ואז נקרע מיתר רובה הקשת וטים נשם לרווחה.
טנון שחרר את הבאגבר משליטתו כדי לפנות את הריכוז לטובת לחשים אחרים, וזה ניצל את ההזדמנות והסתער על רונלס. פה ושם הצליחה החבורה להנחית כמה מכות על המפלצים, אבל המצב נראה רע, כשלפתע הסתובבו היצורים ונסוגו בחזרה אל תוך המחילות שלהם. באותו רגע ממש הרגיש רונלס שהאזעקה בראש המגדל הופעלה.
הם רצו במהירות אל התיבה בה חשבו שבוודאי יהיה חלק המפתח האחרון. טנון הטיל לחש חיפוש ומצא מיד את פיסת המפתח בין אלפי המטבעות שמילאו את התיבה. כעת תכננה החבורה לערוך מארב לכח המתקרב, אולם כששמעו את כמות הצעדים המתקרבים ואת הכובד של חלקם הבינו שמדובר בכח עימו לא יוכלו להתמודד. מהחדר עם התיבה הייתה יציאה נוספת והם פנו אליה בריצה. המסדרון התפתל ימינה ושמאלה שוב ושוב עד שבסופו שמצאו, כפי שציפו, דלת עשויה מתכת כחולה מבהיקה.בידיים רועדות החל רונלס להכניס את חלקי המפתח לשקע המרובע שבדלת. את פינת המסדרון עבר יצור גבוה ורזה עם עור ירקרק וגמיש מתוח על צלעותיו הבולטות. בנג’י החל לירות לעברו והיצור חזר בחזרה מאחורי הפינה. אחד מחלקי המפתח נשמט מידו של רונלס והוא החל לגשש אחריו על הרצפה. באותו רגע עבר את הפינה יצור עם גוף דמוי לטאה ולו המוני ראשים דמויי נחש. היצור העצום מילא לחלוטין את המסדרון והחל לשעוט לעבר החבורה, ממוטט את המסדרון מאחוריו. סוף סוף נפתחה הדלת הכחולה והחבורה שעטה דרכה, טורקת את הדלת מאחוריהם. קולות חבטה החלו להישמע כשהיצור המבעית נגח בדלת שוב ושוב בכוחו העצום, אבל הדלת לא זזה.
החדר בו מצאו את עצמם היה חצי כדור עשוי כולו מאותה מתכת כחולה כמו הדלת, ובו מעגל של עשרה כיסאות מרופדים. רוב החבורה החלה להתווכח האם לשבת בכיסאות או שמדובר במלכודת, מלבד טים שפשוט התיישב באחד הכיסאות. שניות ספורות לאחר מכן הורגשה תחושת תאוצה עצומה בחדר וכל העומדים הוטחו בעוצמה ברצפה. כשהתחושה הפסיקה נראה פתח עגול בתקרת החדר וקולות החבטה על הדלת נפסקו.
לפי הערכותיהם, החדר הכחולה נמצא בדיוק מתחת להריסות המגדל שאליו הגיעו. טים הטיל לחש טיפוס עכביש, לקח חבל ועלה במעלה הפיר. חבל אחד לא היה מספיק ארוך, לכן נקשר חבל נוסף לקצהו וטים המשיך בטיפוס. נראה שהוא כבר עבר את כל המרחק אותו ירדו אל מתחת לפני האדמה וכעת הוא כבר אמור להיות במקום בו נמצאות הריסות המגדל, ואז הגיע לראש הפיר, מצא נקודת עיגון וקשר אליה את החבל. שאר החבורה טיפס אחריו. מסדרון הוביל מהפיר הלאה והחבורה התקדמה בו כאשר בנג’י בראש. לאחר צעידה קצרה התרחב המסדרון לחדר עגול עם כיפה שבראשה פתח סגור עשוי מתכת. בארבעה מקומות טיפסו סולמות ברזל במעלה הקירות, אולם הם היו ישנים, חלודים ושבורים. רצפת החדר הייתה מכוסה כולה בחריצים עם פרופיל מלבני, ובקצה הרחוק של החדר הייתה יציאה נוספת. ברגע שהחלו להיכנס לחדר נפתח הפתח בתקרה והחדר נמלא רוח שסובבה את מי שהספיק להיכנס לתוך החדר במעגלים. רונלס הצליח ליצור קיר רוח בדיוק מול הפתח אליו ניסו להגיע, כך שכל מי שעבר מול הפתח הועף החוצה אל המסדרון. טנון, שלא נסחף ברוח במקור, נכנס אל החדר והועף גם הוא אל המסדרון שממול.
לפני שימשיכו החליטו לערוך מנוחה. טנון ורונלס אמנם הצליחו לחסוך מעט כח קסם אבל כוחותיו של טים אזלו לחלוטין וכולם היו מותשים ופצועים מהקרבות שעברו. הם נחו כמה שעות ורונלס זימן שוב את מנדיבול, אחרי שאיבד אותו בלוח השחמט הצבעוני.
לאחר שסיימו לנוח המשיכו במסדרון שנפתח אל אולם עגול ועצום ובקצהו מדרגות לולייניות שעולות למעלה. הם החלו לטפס כשבנג’י נתקף פחד גבהים וטנון נאלץ לקשור אותו אליו כדי לעזור לו בטיפוס.
המדרגות עברו דרך תקרת האבן העבה והגיעו למבוך שיחים מוזנח שצמח עד התקרה הגבוהה של האולם בתוכו נמצא. לאחר שיטוט במבוך השיחים הגיחה החבורה מצידו השני, שם עמדה אישה בגלימה חומה בגבה אל החבורה ליד ערוגת ורדים ופיזרה פירורים על הרצפה. טנון ניסה לפתוח בשיחה, אז הסתובבה האישה והסירה את הברדס. במקום שיער היה ראשה מכוסה בנחשים ובני החבורה הרגישו את שריריהם מתקשים כשמבטיהם נפגשו, אולם הם הצליח להתגבר על השיתוק. מבין השיחים יצאו שלושה יצורים שנראו כמו תרנגולות אפרפרות ומרוטות והצטרפו אל הנערה. חיציו של בנג’י הרגו מיד אחד מהם, אז ירתה הנערה חצים בחזרה לעברו אולם הם פנו באוויר ופגעו בשיריונו של טנון. טים הטיל קרניים צורבות שגרמו לה לכוויות וטנון ניסה לפקד על הנערה לברוח, אולם קסמיו לא השפיעו עליה.
קליעיו של בנג’י חיסלו עוד אחת מהתרנגולות ושני חצים נוספים פגעו בנערה. היא שלפה חרב מתחת לגלימותיה והיכתה בטנון בשעה שאחד הנחשים שלה הכיש אותו בפרק ידו, שם השיריון לא הגן עליו, והארס החל לזרום בעורקיו. טנון הטיל על עצמו לחש הגנה מפני רוע, בנג’י המשיך לקלוע בחיציו. טים הטיל קרן של קור שתאט אותה, אולם גם קסמיו לא השפיעו והנערה, למרות לחש ההגנה, הצליחה לפגוע שוב בטנון ונחש נוסף הוסיף לדמו מנת ארס נוספת. כעת הרים בנג’י את קשתו שוב, אולם הנערה הפנתה אליו את מבטה. מבטיהם נפגשו ובן רגע הוא הפך לפסל אבן. כעת הצליח טים להקפיא את הנערה מעט ורונלס שיגר לעברה קליעי קסם שחיסלו אותה.
רונלס השתמש בשיקוי שמצאו מתחת למגדל כדי להפוך את בנג’י בחזרה לבשר ודם, והוא הטיל לחש ריפוי על טנון, שכבר כמעט נהרג ממכותיה של הנערה. בינתיים חיפש טים באיזור ומצא בין הורדים תיבה קטנה. בתוכה נמצאו כמה אבנים יקרות ובקבוקון ובו מים מתוקים – נוזל שמסוגל לטהר כמות עצומה של מים מזוהמים. עבור קהילות מדבריות או כאלה ששוכנות ליד ביצות יהיה הבקבוקון הזה יקר מפז מכיוון שהוא מסוגל לטהר אפילו אגם שלם מלא במי מלח.
כעת טיפסה החבורה במדרגות שבקצה הקומה. הם הגיחו אל תוך אולם עגול וגדול ובו מעברי אבן עוברים מעל ים של אש וריח של גופרית ממלא את המקום. בקצה הרחוק של האולם עמדה דמות עצומה עם עור אדום – ענק אש. הענק שלף את חרבו האדירה ונעץ אותה ברצפת האבן תוך שהוא מתגרה בחבורה וקורא להם לבוא להילחם בו. לידו עמדה ערימה גדולה של סלעים מוכנים להשלכה.בנג’י דרך מיד את רובה הקשת ושחרר שני קליעים לעבר הענק, אולם בדרכם אליו פנו לפתע הקליעים כלפי מעלה ונעלמו דרך פתח בתקרה.

View
המוות שיסתיים יום אחד
מי חיכה מאחורי הדלת הסגורה?

דריס היה מותש לחלוטין וגם טים היה פצוע למדי, והחבורה תהתה אם זה הזמן לעצור ולנוח, אבל החשש מתגבורת מהמקדש שכנע אותם שעליהם להמשיך במהירות האפשרית. הם טיפסו בחזרה למעלה במדרגות שמתחת למגדל והגיחו בחזרה אל אור היום שבחצר המצודה ההרוסה. כעת פנו אל המגדל הבא – גם ממנו ירדו המדרגות למטה אל תוך האדמה. טים הציע ללכת ראשון מכיוון שהוא מסוגל לראות היטב בחושך, אולם טנון התנגד בתוקף – במידה ומשהו יפתיע את טים סיכויי ההישרדות שלו נמוכים. לאחר מעט ויכוחים הוחלט שדריס ילך ראשון.
הירידה אל תוך האדמה נמשכה זמן מה, אולם בסופו של דבר הם הגיעו אל אולם עגול בתחתית המדרגות ממנו יצא מסדרון ארוך. הקירות נראו רעועים ובמקומות שונים נפלו אבנים מהתקרה והקירות. הם התקדמו בזהירות וקיוו שהמבנה כולו לא יתמוטט על ראשם.
המסדרון התפתל ימינה ושמאלה עד שלבסוף הסתיים בדלת עץ עתיקה. טנון פתח אותה מרחוק ומאחוריה נגלה לעיניהם אולם גדול ובו ניצבו המוני באגברים, אולם אף אחד מהם לא נע כלל. בקצה המרוחק של החדר ניצב סרקופג גדול עשוי אבן עם מכסה שנראה כבד. על המכסה היו חרוטות רונות אולם לא ניתן היה לפענח אותן ממרחק זה.
הם החליטו לבדוק האם מדובר בבאגברים אמיתיים או בפסלים, לכן שלף בנג’י את רובה הקשת שלו וירה באחד מהם. הבאגבר התעורר לחיים והחל להתקדם לעברם. מיד פגעו בו כולם עם קסמים וקליעים שונים והוא נפל מת עוד לפני שהספיק להגיע אליהם.
טנון רצה לבדוק את הסרקופג והחליט להיכנס אל תוך החדר ולהיזהר לא לגעת באף אחד מהבאגברים, כדי שלא יתעוררו, אולם ברגע שנכנס פנימה התעוררו ארבעה מהם והחלו להתקדם לעברו. דריס מיהר להגנתו, מה שהעיר ארבעה באגברים נוספים. דריס נלחם בהם בשעה שטנון ניסה למשוך את תשומת ליבם כדי שיבזבזו את זמנם בניסיון להרוג אותו – שיריונו העבה ומגינו הקסום עצרו כמעט את כל חבטותיהם בקלות. הוא התקרב אל הסרקופג עד שהצליח לקרוא את הכתוב עליו – “הישמרו מפני המוות שיסתיים יום אחד”. הוא ניסה לפתוח אותו, אולם המכסה היה כבד מדי. הוא המשיך לעצור את מכותיהם של הבאגברים שסביבו עד שאחד מהם הצליח להנחית את אלתו על רקתו של טנון. אזניו צלצלו והוא ירק דם ושיניים על הרצפה ואז חזר להתרכז בקרב.
אחת הגופות נפלה בסמוך לדלת מאחוריה עמדו טים ודריס וקלעו חצים ולחשים על הבאגברים. כשראה זאת טים, הכניס יד לכיסו והוציא משם אבן חן שחורה. הוא קירב אותה אל מצחו של הבאגבר המת, אולם ברגע שחצתה ידו את המפתן התעוררו ארבעה באגברים נוספים. הקרב התחדש, אולם הבאגברים האחרונים חוסלו עד מהרה. שלושה באגברים קפואים נותרו מפוזרים ברחבי החדר. הם חיסלו שניים מהם אחד אחד ואז העירו את האחרון וקשרו אותו. טנון החל לגשש במוחו כדי לגלות מה הוא יודע על המקום ומה הוא עושה שם, אולם גילה שאין לו שום מושג. הבאגבר חי ביחד עם שבטו במערה מרחק מאות מילין משם ולפתע התעורר בחדר הזה מלא בזעם, קשור ומוקף בגופות חבריו ובאנשים זרים.
טנון שכנע אותו להצטרף אליהם ולסייע להם. דריס, ששונא גובלינים וקרוביהם שנאת מוות, החל להתווכח איתו אבל טנון הצליח להרגיע את הרוחות. לאחר מכן שוחח עם טים על מה שניסה לעשות עם גופת הבאגבר – טנון הבין שטים ניסה להנפיש את הגופה והביע התנגדות. טים לא הבין מדוע לא להקים לעצמם משרת שיגן עליהם במקום מסוכן כל כך אבל הסכים לוותר על הרעיון. בינתיים בחן בנג’י את הארון אולם לא מצא עליו כל מלכודת. ביחד הרימו דריס והבאגבר את המכסה הכבד ובחנו מה יש בתוכו. בפנים היו אלפי מטבעות, רובן מנחושת ומיעוטן מכסף. בשעה שהוציאו וספרו אותן גילו ביניהן פיסת מתכת נוספת, דומה לזו שמצאו בתא בחזהו של הפסל. כשסיימו לרוקן את הארון הבחינו שקרקעיתו נראית עבה מאוד, לכן בחנו את הסרקופג שוב.
כפי שחשדו, תחתית הסרקופג הייתה כפולה. לאחר שמחציתה החליקה הצידה הם גילו מתחתיה גופה שמורה למדי ולבושה בגלימות של קוסם עם רונות רקומות עליהן. “זה בוודאי הקוסם שחתם את הדלתות במקדש.” אמר טנון, והוסיף – “בואו ניקח את מיתרי הקול שלו”.

View
הולכים לראות את הקוסם
או לפחות את הגופה שלו

חבורה עשתה את דרכה בדומיה בחזרה מהמערות שמתחת לגילדה. הדרך הייתה ארוכה והטיפוס ארוך, ולאורכה היו עשרות גופות של אנשי המשמר שנהרגו במלכודות השונות שבנה הננס האפור. כשהגיעו בחזרה לרחוב ראו שם אנשי משמר נוספים נערכים להיכנס למערות וביניהם הפלאדין, לודמיאר זקן מיתריל. הם הסגירו לידיו את הננס, אולם כשרצו להסגיר גם את מלבואזן גילו שהוא לא שם. אל גבו של טנון הוצמד פתק בכתב ידו שמסביר שהוא נמלט מכיוון שבית המשפט לא יבין את ההשפעה של החרב עליו, אבל טנון בוודאי יבין והוא מקווה שהם ייפגשו שוב בעתיד. בכיס גלימתו של רונלס הייתה המראה שנמצאה בביתו של פובם לאחר מותו.
רונלס חזר אל הגילדה ולאחר שדיבר מעט עם הקוסם האוצר, קונדראדיס, וקיבל ממנו הבטחה שהוא ינסה להשמיד את התער-שחור, הפקיד בידיו את החרב המקוללת.
בערב נפגשו שאריות החבורה בפונדק הירח המפתה. ויג’ור לא היה איתם – בשעות אחר הצהריים הגיע מכתב ממנו בו הוא מספר שהחליט לגזור על עצמו תענית בעקבות האירועים האחרונים והוא פורש מחיי ההרפתקנות, לפחות לבינתיים.
בעודם יושבים ניגש אליהם אלף מבולבל שענה לשם טים – קיצור של טימיאל גולדנהנד נפזן. הוא ביקש עזרה באיתור אחותו שהייתה כהנת בקהילה הקטנה שלהם ביער העיניים ונראה שנחטפה בידי אורקים, אולי כדי לשמש בטקס אפל כלשהו. טנון נזכר ששמע על שימוש בדם ומח עצמות של אלפים לצורך יצירת שיקוי אריכות ימים. הם חשבו כיצד יוכלו לאתר את עקבותיה של האלפית לאחר שכבר עברו מספר שבועות מאז שנעלמה, אז ניגש אליהם אדם שהציג את עצמו בשם בנג’י שלוש מעלות – אמין, הגון, עניו. הוא יוכל לסייע באיתור עקבות, הוא רק צריך מעט עזרה עם כיסוי החשבון שלו בפונדק. הם מרימים כוסית לזכרו של ליאופולד ורבים ממבקרי הפונדק מצטרפים – הם שמעו על מעלליו ועל מותו מהשיר שביצעה מוקדם יותר באותו ערב תלמידתו לשעבר. הם ממשיכים לשתות ולשחק קלפים עד שמגיעה השעה לישון.
למחרת, בזמן ארוחת הבוקר, מגיע שליח מתנשף ונוטף זיעה לפונדק. הוא נשלח מהרואה למרחוק שצריכה את עזרת החבורה מהומלט בדחיפות. חלק ניכר מהחבורה אמנם לא היה בהומלט, אולם הם מצטרפים בכל מקרה. מגדל הרואה למרחוק נמצא נמצא מעט מחוץ לשערי העיר וכשהם מגיעים אליו מספר טים על אנשים בעלי יכולות קסומות, מה שמעורר את חשדם של רונלס וטנון שזהו למעשה מלבואזן בתחפושת. הם מבקשים ממנו שיציג את יכולותיו הקסומות והוא מגדיל את עצמו לגובה של שניים וחצי מטרים, מה שמשכנע את השניים.
הרואה למרחוק מספרת לחבורה על חפץ קסם רב עוצמה ועתיק שהיה בעבר בהריסותיו של מגדל באבור אלז. השם מזכיר לטנון שגם ביומנו של לארת היה איזכור למגדל באבור אלז – שם הסתיר קראפטיס את גופתו של המכשף העליון שחתם את כילאה של זיגטומוי במקדש הרוע היסודני. הרואה למרחוק רצתה להשיג את החפץ בזמן הקרוב אבל לא מיהרה במיוחד, אלא שהבוקר הגיעה למקום משלחת כלשהי ולכן מיהרה לקרוא לחבורה. היא לא רוצה שהיהלום ייפול לידיים הלא נכונות – היא רוצה להשתמש בו כדי לחדד את כוחות הראיה שלה, אבל ניתן להשתמש בו גם כדי להוציא נשמות מגופן ולכלוא אותן ביהלום לנצח. החבורה מסכימה לסייע לה, אך לפני כן מבקש טים שתנסה לאתר את אחותו. היא מתרכזת לרגע אולם לא מצליחה לראות דבר מלבד חושך – ייתכן שאחותו של טים פשוט נמצאת במקום חשוך.
לפני ששלחה אותם אל המגדל, נתנה להם הרואה למרחוק תליון עשוי זהב ופלטינה מכוסה ברונות בהיקפו ובמרכזו אבן ירוקה. לחיצה על האבן הירוקה תחזיר אותם אל המגדל. היא מבקשת שישתדלו לחזור רק לאחר שהשיגו את היהלום, אולם שמוטב שיחזרו בחיים ולא יהרגו בניסיון להשיג אותו. לאחר מכן הסתדרו בני החבורה במעגל. הרואה למרחוק הוציאה מכיס גלימתה גיר גדול בצורת מתומן בכל צבעי הקשת והחלה לשרטט רונות בסגנון דומה לאלו שעל התליון מסביבם. אבקת הגיר התרוממה מהרצפה והסתחררה סביבם במעגל.
כשדעכה סופת הגיר מצאו את עצמם במדבר גדול, לא רחוק מהחומות ההרוסות של מצודה שעמדה במקום, כשכמה מטרים לפניהם זוג אוהלים – אחד מפואר ועשוי בדים יקרים והשני פשוט וקטן יותר. על האוהל הגדול התנוסס דגל ועליו סמל העין הבוערת של לארת וליד סמל של כף יד אדומה – אלו בוודאי שליחים מהמקדש שהגיעו כדי להשיג את גופת המכשף! בעודם מקללים את הרואה למרחוק שהרסה את אלמנט ההפתעה כשהנחיתה אותם ממש ליד המחנה, הבחין בהם מישהו מהמחנה. הוא רץ אל תוך האוהל הקטן ותוך מספר שניות יצאו ממנו שמונה לוחמים חמושים בחרבות, רובי קשת וקשתות ארוכות, מוכנים לקרב. רונלס שיגר מיד כדור אש לעבר השמונה ובמקום לא נותר דבר מלבד כמה ערימות אפר. אז יצאה מתוך האוהל השני דמות לובשת גלימה אפורה כהה ושיריון עור, עם מגן על יד אחת וחרב קצרה על מתנה. עורה היה אפור וניביה התחתונים בולטים – נראה שהיא חצי אורקית. היא הביטה סביבה בערימות האפר ובאוהלים הבוערים, ואז תפסה בתליון שהיה תלוי סביב צווארה ונעלמה. האם היא שיגרה את עצמה הרחק מהמקום או שהפכה לבלתי נראית? בנג’י היה בטוח שראה את עקבותיה בחול ליד האוהל שלה. טים מילא את האוהל בריח בלתי נסבל כדי לגרום לה לצאת החוצה שוב. אחרי כמה דקות של חיפושים הגיעו למסקנה שהיא נמלטה ורונלס חשש שהיא תחזור בקרוב עם תגבורת.
הם פנו מיד לעבר ההריסות. השער היה פתוח אולם השבכה חסמה את המעבר. למרבה המזל, החומות העתיקות היו מלאות בחורים והם זחלו פנימה דרך אחד מהם. בתוך החומות הייתה חצר גדולה ובמרכזה – גל אבנים עצום במגוון גדלים, מחצץ ועד בולדרים עצומים. זה כל מה שנותר מהמגדל העתיק שבראשו אמור להיות היהלום. בפינות החצר היו דלתות ברזל חלודות – כניסות למגדלים שעמדו בארבע פינות המצודה וקרסו כבר מזמן. הם פתחו את הדלת הצפונית ונכנסו אל הריסות המגדל, שם מצאו מדרגות ברזל שיורדות מטה מטה אל תוך האדמה. הירידה נמשכה כמה דקות ובסופה מצאו את עצמה באולם עגול קטן עם מסדרון שיוצא ממנו. המסדרון התת קרקעי נראה רופף מאוד, כאילו האבנים עשויות ליפול בכל רגע. הם התקדמו דרכו עד שלאחר כמה פיתולים הגיעו לקצהו, שם היו חמש גומחות בצורת אדם. רונלס נכנס מיד לאחת הגומחות. כשעשה זאת יצאו מהקיר טבעות ברזל והוא שוגר כלפי מעלה בתוך צינור אבן. לאחר כמה שניות מצא את עצמו על משטח גדול ומשובץ בדומה ללוח שחמט, אלא שבמקום המשבצות הלבנות היו מחצית המשבצות צבועות בכחול, צהוב וירוק. המשבצת עליה עמד בפינת הלוח זהרה באור לבן. בקצה המרוחק של הלוח ניצב פסל חובש כתר וידו מושטת לפנים, ספק בברכה ספק באזהרה. בתוך כמה שניות הופיעו במשבצות סמוכות גם טים, טנון, דריס ולבסוף בנג’י, שנכנסו כולם אל הגומחות השונות אחריו.
רונלס שלח את מנדיבול לחקור ולאחר כמה צעדים על הלוח נפגע מנדיבול מברקים ונעלם. החבורה גיששה את דרכה על הלוח מבלי להבין לאן עליהם ללכת. לרונלס, טנון ובנג’י שיחק המזל והם עברו את הלוח עד קצהו השני בלי בעיה. כשהגיעו לקצה השני נפתחו גומחות חדשות בסמוך למשבצות מהן התחילו ללכת. טים השתמש בקסם כדי ללכת על הקירות והתקרה כמו עכביש וכך הגיע לצד השני, אולם הגומחה לא נפתחה כשעשה כן. הוא החליט לחזור ללוח ולנסות לעבור עליו כדי לפתוח את הגומחה שלו, כדי שיוכל לחזור מאוחר יותר, אולם מדי כמה צעדים התחשמל. כשהגיע קרוב לקצה החדר זינק אל המסדרון שבקצהו השני – הגומחה נשארה סגורה.
דריס ניסה להתקדם על הלוח אך התחשמל בכל צעד וצעד. בינתיים בחן טים מקרוב את הפסל והבחין בקו מלבני דק בחזהו. בנג’י לחץ את ידו המושטת של הפסל והקו נפתח – זה היה מכסה של תא סודי ובתוכו מעין מפתח עשוי ממתכת כחולה מבהיקה. כשראו שכל דבר שדריס עושה מוביל למכת חשמל, אמרו לו כולם שימתין להם עד שיחזרו. הם התקדמו במסדרון שמאחורי הפסל עד שהגיעו לדלת עשויה מאותה מתכת כחולה ממנה היה עשוי המפתח ובה שקע במעין צורה מרובעת עם עיגולים בפינות – נראה היה שארבעה מפתחות כמו זה שמצאו בפסל ימלאו אותה בדיוק. הם ניסו לחבר את המפתח לדלת והוא זהר לרגע, אולם נפל לרצפה ברגע שעזבו אותו.
נראה שהגיעו למבוי סתום ורונלס חשב שעליהם לחזור בחזרה ולהיכנס לשלושת המגדלים האחרים, למצוא בהם את פיסות המפתח הנוספות. הם חזרו בחזרה אל חדר הפסל והבינו שעליהם להביא את דריס וטים אל קצה החדר בו ניצב הפסל, רק כך ייפתחו הגומחות ויתאפשר להם לחזור. טים דרך על אחת המשבצות עליהן ניצב הפסל. הוא התחשמל פעם אחת אחרונה ואז הגומחה נפתחה. דריס התקדם לעבר הפסל במסלול הקצר ביותר האפשרי. מלבד צעד אחד, הוא התחשמל בכל צעד וצעד. לבסוף הגיע מותש אל הפסל וגם הגומחה שלו נפתחה. כעת יכלו כולם לחזור אל צידו השני של החדר, שנראה היה כאילו הוא מתעלם מהם עכשיו ולא מחשמל יותר איש, והם החל לעשות את דרכם בחזרה אל פני הקרקע כדי להמשיך בחיפושים אחר המפתחות.

View
לילה אחד בגרייהוק
צוענים, קבצנים ואספני צמחים

חודש עבר מאז שהגיעה החבורה לגרייהוק, ודריסריאן, ויג’ור ומלבואזן ישבו בפונדק “הירח המפתה” והמתינו לרונלס וטנון, עמם היו נפגשים במקום אחת לשבוע. למקום נכנס אבארט, מודיע של דריסריאן, והודיע לו שקוונט ויג’יל עומד להתחתן בעוד מעט יותר חודש, בסוף הפסטיבל הקרוב, לנערה מאלסארי שעונה לשם “מארה בת אולאף”, בת איכרים פשוטה. נראה שויג’יל עצמו אינו בררן בשל השם שיצא לו והרוזן מאלסארי נוטר טינה למשפחתה של הנערה לכן דאג לשידוך. מלבד החדשות על החתונה סיפר המודיע שהמצב באלסארי נראה עגום. מתקפות של דמויי אדם מהרי ערפילי הקריסטל הולכות ומתרבות והן נראות מאורגנות, לא מתקפות אקראיות כמו בדרך כלל. הרוזן לא עושה דבר בינתיים, הוא רק מוציא צווים כתובים מחדרו ואיש מלבד הלבלר שכותב את ההוראות לא ראה אותו כבר זמן מה.
אחריו נכנס אל הפונדק יולו, צעיר מבני הרני בבגדים ססגוניים. הוא ניגש הישר אל מלבואזן והציע לו לבוא איתו – הוא נשלח על ידי ראש המשפחה שלו, זוראן, שמחזיק במידע בנוגע לעזאד. מלבואזן והצועני יצאו מהמקום. באותו רגע ממש נשמע קול עמוק ומהדהד שהכריז “מגישים פה שיכר לארנבים צלויים!”. זה היה גמד בעל שיער וזקן כסופים. הוא ניגש אל ויג’ור והטיח בו שבאשמתו ובגלל פחדנותו מתו אנשים רבים ושלוש המכשפות אחריהן רדפו לפני חמישים שנה נעלמו. הוא אמנם לא יכול לעשות דבר בנוגע לזה, אבל הוא יצליח לקשור בין חבורתו של ויג’ור ובין פשע כלשהו – אולי העלמת מס, אולי רציחות של קבצנים שהתחילו באופן נח למדי ביום שבו נכנסה החבורה אל העיר. הוא הסתובב ופנה לצאת כרוח סערה מהפונדק בדיוק כשרונלס וטנון נכנסו. “אל תפנו את גבכם אליו!” אמר והצביע על ויג’ור, ואז יצא מהמקום.
כשראה שמלבואזן לא נמצא במקום פתח רונלס בדיון על המשך דרכם איתו. לאחר שיחה ארוכה הסכימו כולם שיש לנתק בין מלבואזן ובין חרבו החדשה.
בעיר הדוברות, מקום משכנם של הרני בחודשי הקיץ, למד מלבואזן שהרני הם עם של נוודים ששטים בנהרות והימים של הפלאנאס ומתקבצים בחזרה לעיר גרייהוק פעם בשנה. זוראן, אחד מראשי משפחות הרני, מביא לעיר מדי שנה משלוח קטן של חומר בשם אבקת שדים והוא יחלוק עם מלבואזן את מה שלמד על האיש מאחורי ההברחות, אדם בשם עזאד, אם מלבואזן יבצע משימה קטנה בשבילו – הברחה של כמה צמחי “אוכל הסלעים” אל תוך העיר – הצמח אינו חוקי בעיר אבל אספן מרובע הגנים מעוניין להוסיף אותו לאוסף שלו. מלבואזן קיבל עליו את המשימה.
בחזרה בפונדק גילה דריסריאן שהגמד שהעליב את ויג’ור הוא לודמיאר זקן מיתריל, פלאדין של פלור שנהנה מפופולריות גבוהה בעיר עקב עזרתו למי שבצרה. ויג’ור החליט לחקור את רציחות הקבצנים וטנון הציע שהם ידברו עם הגמד עצמו ויבררו פרטים נוספים. הוא גם בדק את מוחו של ויג’ור וגילה שהוא אכן לא זוכר דבר מעברו ואין לו מושג מיהו הגמד. לסיום הוא גרם לויג’ור לקרקר כתרנגלות וויג’ור השיב לו באגרוף לפנים. החבורה החליטה להתפצל למחרת – ויג’ור ורונלס ילכו לדבר עם קבצנים בזמן שטנון ודריסריאן ידברו עם לודמיאר עצמו.
מלבואזן התגנב בקלות אל תוך העיר ופגש את הלקוח של זוראן. הוא מסר לו את הצמח והלקוח אמר לו למסור לזוראן שהקיץ הזה חם יותר מהקודם. הוא החליט לא לחזור מיד אל זוראן אלא פנה אל הפונדק בו התגוררו שתי נשותיו, מרתה וג’ואנה. ג’ואנה סבלה מבחילות קשות ולא רצתה לצאת למסע לאחוזתו של מלבואזן. היא העדיפה להישאר בעיר. לאחר ניסיונות שכנוע עקרים אמר מלבואזן שהוא משחרר אותה מהחוזה עמו והוא ילווה אותה בחזרה לביתה. כאשר יצאו מהפונדק רצח אותה עם תער-שחור. לאחר מכן חזר בחזרה לפונדק וישן לצידה של מרתה, שלא עצמה עין כל הלילה. בבוקר נתן לה כסף ושלח אותה אל בית משפחתו בנאלב.
בבוקר נפגשו דריסריאן וטנון עם לודמיאר. הם דיברו על ענייני מס וטנון הבין שהם אמורים לשלם על העברת גל לגילדת הקוסמים. לאחר מכן סיפר הפלאדין על רציחות הקבצנים וכיצד התגלו על ידי פועלים בביוב שמצאו גופות מבותרות. הוא הביא כוהנים שינסו לדבר עם נשמות המתים כדי להבין מי רצח אותם אולם הקסמים נכשלו תמיד. טנון ודריס החליפו ביניהם מבטים רבי משמעות כששמעו על כך אולם לודמיאר לא שם לב לכך.
בחזרה בעיר הדוברות מסר מלבואזן את הסיסמה לזוראן, וזה סיפר לו על עזאד – הוא ניסה להתחקות אחר עקבותיו ושלח מישהו שירגל אחרי מפיצי אבקת השדים. בסופו של דבר הוביל השביל אל מקדש עתיק בדרום הרי יאטיל, אולם המרגל חשש להיכנס אל תוך המקדש ולבדוק מה מתרחש שם. הוא סימן על מפה את מיקום המקדש. לאחר מכן דיבר מלבואזן עם קוראת בעלי תה, שחזתה לו עתיד אפל, ושהוא ישיג את מה שהוא רוצה, אך במחיר כבד.
ויג’ור ורונלס שיכנעו קבצן שיראה להם את אחת מזירות הפשע והם החלו לחקור אותה, אולם מדובר היה בזירה בת כשבועיים וכבר לא נותרו בה כל עקבות. הם החליטו לנסות למצוא זירה טריה יותר. באותו רגע ממש ניגש אליהם אדם שהציג עצמו בשם קאגילינת שהיה זקוק לעזרה בנושא דיסקרטי. בעוד הם מדברים, הגיע למקום מלבואזן. כשסיפרו לו שהם חוקרים את רציחות הקבצנים אמר מלבואזן שהפתרון פשוט מאוד – הוא הרוצח. הוא התוודה בכל הרציחות ורונלס דרש ממנו להסגיר את עצמו. בעודם מדברים הגיעו למקום טנון ודריסריאן. תער שחור החלה לדרבן את מלבואזן לשלוף אותה ולהיאבק בחבורה או לברוח והוא החליט להשליך אותה. כשאחז בה ניסתה בכל כוחה להשתלט על מוחו אולם הוא הצליח לגבור עליה ולהשליך אותה הצידה. הוא איפשר לטנון לקרוא את מחשבותיו וטנון ראה שהוא אכן הרוצח ושאין בו חרטה על הרציחות שביצע. לפני שעזב טנון את מחשבותיו של מלבואזן גרם לו לרצות להסגיר את עצמו למשמר העיר.
רונלס עטף את החרב והחל ללכת אל גילדת הקוסמים כדי להפקיד אותה שם בשעה שטנון וויג’ור ליוו את מלבואזן אל המצודה, שם יוכל להסגיר את עצמו. בדרך רשם טנון את מה שסיפר לו מלבואזן על החרב, על הרציחות ועל החיזיון שנגלה אליו מאבן הזיכרונות של פובם, בה ראה לפני מספר ימים מחדש את רצח משפחתו בידי פובם ועזאד, אם כי דבר מה נראה מוזר בחיזיון – מלבואזן זכר שעזאד השליך פיגיון והרג איתו את אחיו הגדול, ראלף, ובחיזיון הוא אכן ראה את ראלף שוכב על הרצפה, אולם את השלכת הפיגיון לא ראה.
בינתיים ליווה דריס את קאגילינת אל חנותו. קאגילינת סיפר שהוא איתר את החבורה לאחר ששמע עליהם לפני מספר ימים כשישב באחד הפונדקים ושמע את ליאופולד שר שיר אודות החבורה. הוא זקוק לעזרתם. הוא מרפא, וחלק מהתרופות שהוא מוכר אינן חוקיות במיוחד, לכן הוא זקוק לעזרה דיסקרטית. את התרופות הוא מפיק מדם טרולים. את הדם הוא משיג מטרול שנעול במרתף החנות שלו. ליתר דיוק – היה נעול במרתף החנות שלו. אתמול בערב הטרול עוד היה שם אבל היום בבוקר, כשהגיע לבדוק אותו, גילה שהחדר ריק.

View
עסקים מלוכלכים בגרייהוק
החבורה נחה מעט מההרפתקאות

הדבר הראשון שעשתה החבורה כשיצאה מהמערה היה למוטט את הכניסה באמצעות הלם כדי שהרפתקנים אחרים לא יקפחו את חייהם. רק כשהכניסה הייתה גל אבנים נזכר רונלס בסנארלה ובורקט, שעדיין מסתובבים בחוץ ולא יוכלו לחזור לביתם או גרוע מזה – נלכדו בפנים, אבל כבר היה מאוחר מדי.
הם ירדו מצלע ההר, אספו את הציוד וקיפלו את המחנה וגם התרגשו מהאיחוד של דריס ואתונתו – פלורה. ביום השני למסע החל דריס להרגיש ברע. הוא העדיף להתרחק מאור השמש ובחר להסתגר. בדיקה פיזית לא גילתה כל מחלה. בחינה קסומה גילתה שהבעיה נובעת מהקשר בינו ובין הלם. הוא ניסה לשוחח עם הלם על העניין כדי לפתור את הבעיה אבל הלם הסביר שזהו טבעו. דריס בחר לנתק את הקשר מהפטיש בינתיים. נראה היה שתער-שחור משפיע לרעה על מלבואזן, אבל הוא דווקא העדיף להישאר עם הנשק. את לילות המסע העבירו טנון ורונלס בבדיקת מתמר האנרגיה המאוכלס כעת ביסודן אש שמצאו במגדל של קראפטיס.
מעט לפני שהגיעו לגרייהוק, בשעת ערב מאוחרת, עברה החבורה בשטחים החקלאיים שמדרום לעיר. באיזור זה האדמה הרבה פחות פוריה מבעמק נהר הסלינטן והמקום מאוכלס באיכרים עניים שאין להם שום מקום אחר ללכת אליו. אחת לכמה שנים הם נאלצים לעזוב הכל ולהעתיק את חוותם עוד דרומה, הרחק מהעיר, כי האדמה כבר לא יכולה להצמיח דבר. מלבואזן רצה לנצל את ההזדמנות כדי למצוא כאן מישהי שאיתה יוכל לקיים את הבטחתו לרוחו של אביו – להמשיך את המשפחה, והתפתח ויכוח בינו ובין ליאופולד בנושא היחס לנשים, עד שלטנון נמאס והוא הטיל עליהם לחש שתיקה.
כשהגיעו לשערי גרייהוק גילו שהרפתקנים נדרשים לשלם מסי כניסה גבוהים למדי. הם ניסו להתווכח אבל כשהשומר אמר שהוא עוד עלול לבצע בדיקה מקיפה של כמות הכסף והסחורות שהם מכניסים לעיר ולגבות מס בהתאם לממצאיו הם ויתרו. מלבואזן דן בינתיים עם תער-שחור באפשרות לחסל את השומר אבל החליט שלא לעשות זאת בינתיים, בניגוד לעצתה של החרב.
טנון ורונלס לנו במקום שסופק להם על ידי גילדת בעלי המלאכה, השאר לנו בפונדק הירח המפתה עליו המליץ ליאופולד, למעט ויג׳ור שלא היה מסוגל להמתין אפילו עד הבוקר ומיהר לאחד מבתי הזונות המקומיים.
בבוקר הלכו טנון ורונלס אל מקדש דלב, הספריה הגדולה, כדי להחזיר את ״גל״. ראש המקדש שלח אותם אל גילדת הקוסמים, שם יטפל בעניין הקוסם החלפן – קונדראדיס בובקה. הם נפגשו עם הקוסם הזקן והוא הסכים לבצע החלפה תמורת חפצי קסם אחרים, אולם הם התקשו להחליט באילו חפצים הם מעוניינים ולכן הוחלט שיחזרו במועד מאוחר יותר לביצוע ההחלפה. בינתיים הם שכרו מעבדה ושוליות כדי להמשיך לחקור את המתמר.
מלבואזן הלך אל רובע העוני בחיפוש אחר אוכל לתער-שחור ואישה להמשך השושלת. הוא נפגש עם טורין, מנהל סוכנות המשרתים הגדולה בעיר, שהסכים להעמיד כמה נשים לבחירתו של מלבואזן. בזמן שהמתין שטורין יזמן את הנשים יצא מלבואזן החוצה ורצח קבצן בפינה אפלה. הוא הופתע לגלות שהפעם נותרה גופה אחרי שהחרב סיימה את עבודתה, בניגוד לפעם בה הרגה את הענק האדום בהר הנוצה הלבנה.
דריסריאן הגיע אל גילדת ההרפתקנים, שם המתין לו מכתב ממולדתו, אלסארי. כל מה שהיה כתוב במכתב היה ״אלסארי זקוקה כעת לשור יותר מאי פעם, קלארק״. בנוסף הוא ניסה לברר על קוונט ויג׳יל, בישוף אלמור, אז שמע שיר אודותיו שמספר איך ויג׳יל מתחתן ואז מוציא להורג את נשותיו למחרת, ואיך כל התושבים מסתירים את בנותיהם במרתף כשמרכבתו יוצאת מהטירה, מחשש שאם יראה את בתם ייקח אותה לאישה. מסתבר שויג׳יל עבר לאחרונה באיזור גרייהוק אבל לא נכנס לתוך העיר ללילה. על פי השמועה, הייתה בשיירה אישתו הבאה, נערה שהובאה מאלסארי הרחוקה. דריסריאן ניסה לברר מה שמה של הנערה אולם איש לא ידע. לאיש אין קשר עם מקום רחוק כל כך, אולי הוא יוכל לנסות לשלוח איש מקצוע לשם – המתנקשים עוסקים גם בריגול, לא רק ברצח, אולי הם יוכלו לסייע.
ויג׳ור, סקרן לגבי עברו אותו לא זכר, שם פעמיו למקדש איסטוס ודן שם עם הכהנות בנושאי פילוסופיה – האם מותר להאיץ את גורלו של אדם? האם הניסיון להאיץ את הגורל אינו הגורל בעצמו? בבדיקה ברשומות המקדש נמצא שויג׳ור היה שם לפני כ-50 שנה. הוא היה נער יתום שגודל במקדש. יום אחד לקח חרב מהמקדש ויצא להגשים את גורלו, מאז לא שמעו ממנו. ויג׳ור מסר את החרב שהייתה שבורה לתיקון. הכהנת הגדולה אמרה שכשיצא למסע החרב הייתה שלמה. מצד שני, לפי מה שכתוב הוא גם היה יפה כשיצא למסע.
דריסריאן חזר אל הפונדק וניסה להעיר את ליאופולד כדי לברר פרטים על יצירת קשר עם מתנקש שיוכל לבצע עבודה שקטה. ליאופולד לא ידע את משמעות המושג ‘שקט’, ושלח אותו לרובע הגנבים, ליצור קשר עם אחת משתי הכנופיות הידועות לשמצה בעיר. לאחר שהתעורר ליאופולד סופית, בשעת אחר צהריים מאוחרת, הוא יצא לחפש מקומות להופיע בהם כדי להפיץ בעיר את השמועה על חבורת ההרפתקנים שמנסה לעצור את הקוסם המרושע קראפטיס ועל התעוררותו המחודשת של הרשע במקדש היסודני שבאיזור נאלב.
בינתיים חזר מלבואזן אל סוכן המשרתים. הוא הביא לבחירתו מגוון נערות ומלבואזן בחר בשתיים מהן. הוא חתם על הסכם עם הסוכן, שיכן אותן בפונדק מקומי והחל לעמול על העמדת הדור הבא לשושלת מלבואזן.

View
הקילשון והחרב
אחרוני הנשקים נמצאים

כשויג׳ור הבחין בצינור המשומן חשדו התעורר מיד. הוא הוציא מתיקו צור ופלדה והצית את השמן, שהתלקח תוך שבריר שניה וכבה אחרי כמה שניות. ״עכשיו לא ישרפו אותנו כשנעבור את הצינור״. ״זה נשמע הגיוני״ אמר מלבואזן, לקח תנופה וזינק אל תוך הצינור, מחליק עם המשקע המפוייח שנותר לאחר השריפה. בקצה המרוחק של הצינור הייתה דלת לשמאלו, והיישר מולו היה חרך ירי שנראה סגור עכשיו. בעזרת מלבואזן מתחה החבורה חבל ונעזרה בו כדי לעבור את הצינור מבלי להחליק. הם פתחו את הדלת וגילו חדר עם קירות אבן חשופים, במרכזו שולחן ועליו נר וספר גדול. בקצה המרוחק של החדר ניצבה אישה שעירה למדי וקרוב יותר לחבורה עמד שכיר חרב.
בין האישה והחבורה התפתחה שיחה. היא רצתה לדעת מה מעשיהם והם ענו שהם מחפשים את קראפטיס. היא התרשמה לשמוע שפגשו את הערפד ושרדו, וסיפרה שהם אמנם גרים בחדר הזה אבל מעולם לא עברו את הדלתות הגדולות שבהמשך. השניים הציגו את עצמם בשמות סנארלה ובורקט, קוסמת ושכיר חרב, וסיפרו שהם אחראים על האכלת החיות בבריכה. הם לא בורחים מכיוון שקראפטיס שם אותם כאן – הוא כבר בן אלף שנה ובמשך כל הזמן הזה למד קסם, אין להם ספק שהוא ישמיד אותם אם ינסו לעזוב.
רונלס רצה ללמוד לחשים מסנארלה, אולם כשהבין שהדבר יצריך שהות ארוכה במקום החליט לוותר. מלבואזן הציע שיהרגו את השניים ויקחו את ספר הלחשים, מכיוון שהם משרתיו של קראפטיס ולכן בני מוות, אולם רונלס התנגד וטען שהם פשוט אסירים. סנארלה התרגזה למשמע הדברים – ״מיציתם את הכנסת האורחים, עכשיו לכו!״, אמרה. החבורה סירבה לצאת, האווירה הייתה מתוחה, ניצוצות החלו להבזיק בין אצבעותיה של סנארלה, שערותיה סמרו ושפתותיה נמתחו לאחור, חושפות ניבים ארוכים. ״אולי תצאו החוצה להירגע?״ הציע ליאופולד, שותל את הרעיון במוחה של הקוסמת. סנארלה הינהנה בהסכמה והיא ובורקט יצאו מהחדר. מלבואזן פתח את הדלת שהייתה מאחוריה וגילה את חדר השינה המפואר של הזוג, עם שולחן עמוס במטעמים, מיטת אפיריון ושטיחים על הרצפה והקירות. בפינת החדר ניצבה תיבה אולם כשניסה מלבואזן לפתוח אותה התמלא החדר בענן של עשן סמיך וירוק שגרם לו, לליאופולד ולטנון להקיא את נשמתם. רונלס השתמש בקסמיו כדי לנקות את החדר ואז נכנס דריס כדי לקחת את התיבה, אבל היא נעלמה.
לאחר שיצאו מדירתם של השניים פנתה החבורה לעבר המשך המסדרון, שם אמורה להיות הדלת הגדולה עליה סיפרה סנארלה. ואכן, אחרי צעידה קצרה הגיעו לזוג דלתות ברזל עצומות בגובה שלושה מטרים. טנון פתח אותן ומאחוריהן היה זוג דלתות נוסף. מאחוריו עוד אחד. זוג הדלתות הראשון החל להיסגר אולם החבורה פתחה בריצה ועברה את כל שלוש הדלתות. מעברן השני ניצבה החבורה על גשר אדמה לא רחב שנמצא בתוך מעין שרוול עשוי מחומר שקוף ומוזר שבמגע הרגיש כמו עור, אולם היה חם מאוד. נראה היה שהם נמצאים מתחת לאגם של מים רותחים. המערה התרחבה ככל שהחבורה התקדמה עד שנפתחה לרחבה גדולה, מקורה כולה באותו חומר שקוף. בקצה המרוחק של הרחבה ניצב סרטן עצום, חמישה מטרים רוחבו. טנון הוציא מקל מפוצל והטיל לחש שיכוון את המקל לעבר הקילשון – גל. המקל הצביע ישירות על הסרטן. כשהבינו שיצטרכו לחלץ את הקילשון מתוך הסרטן, תקפו.
ליאופולד הציע לסרטן לפלוט את הקילשון אולם לא הצליח להשפיע על מוחו. צמיד נחושת עצום שהיה כרוך סביב אחת הצבתות של הסרטן זהר כשהטיל ליאופולד את הלחש. ליאופולד ניסה לחש נוסף שישפיע על מוחו של הסרטן, אולם גם הוא נכשל ושוב זהר הצמיד. נראה היה שמדובר בהגנה קסומה.
לאחר קרב קצר הצליחה החבורה להביס את הסרטן. אז הסתבר שהקילשון לא נמצא בתוכו אלא מאחוריו, בתוך תיבת אוצר קרובה לקצה הרחבה בה התרחש הקרב. מלבד הקילשון היו בתיבה גם טבעת ושלושה שקי עור גדושים במטבעות זהב.
טנון ניסה לזהות את יכולותיו של הקילשון וזה התחיל לדבר איתו ולשאול אם טנון מעוניין להשתמש בו. כשטנון השיב בחיוב אמר הקילשון שהוא פועל רק עבור מי שמאמינים באל הים. טנון לא היה מעוניין בהמרת דתו ולכן סירב להשתמש בקילשון שהועבר למשמורת אצל ליאופולד.
הטבעת התגלתה כטבעת שמאפשרת ראיה בחשיכה. מכיוון שטנון כבר עסק בזיהוי חפצי קסם, דרש מלבואזן שיבדוק גם את האבן שנלקחה מביתו של פובם, אותה הבטיח טנון לבדוק כבר מזמן. מסתבר שהאבן רושמת זיכרונות. בכל פעם שפובם גיסקארד צפה במוות, האבן שמרה את כל מה שראה ושמע. היא נמצאה ברשותו כבר שנים רבות וכך יכול היה לצפות בקרבנותיו ולהתענג על רגעיהם האחרונים שוב ושוב.
לאחר מנוחה קצרה יצאה החבורה לבדוק את חלקו השלישי והאחרון של המבוך, שם אמורים היו למצוא את תער-שחור, הנשק הקסום השלישי שנגנב על ידי קראפטיס. הם חזרו אל גל העצמות של הספינקס ומשם פנו מערבה. המסדרון כבר לא היה מוצף מים עכשיו, לאחר שדריס פתח את ברז הניקוז, וההתקדמות הייתה קלה יותר. לאחר צעידה קצרה הגיעו לדלת. מלבואזן, ויג׳ור ודריס נכנסו פנימה וראו שמדובר במסדרון ארוך שבקצהו המרוחק דלת נוספת. הם חיפשו מלכודות ועד מהרה גילו שסמוך לדלת הכניסה, לכל רוחב המסדרון, ישנו בור נסתר מלא בשיפודים חלודות. הם הפעילו את המנגנון שמפיל את הרצפה כדי שאיש לא ייפול למלכודת בטעות. באותו רגע התמלא האוויר בקול שירה מתוק. ויג׳ור, וגם ליאופולד שעדיין ניצב מחוץ לחדר, הרגישו צורך עז להגיע אל מקור השירה. דריס מיהר לדחוף את ויג׳ור ואת מלבואזן החוצה וסגר את הדלת, נשאר לבדו באפלה. לאחר כמה שניות נפסק השיר ודריס פתח את הדלת שוב, אולם כשכולם נכנסו אל החדר נשמע קול השירה שוב ושוב רצו ליאופולד וויג׳ור להגיע אל מקורו. ויג׳ור מיהר לזנק מעל הבור ואז גילה שמעברו השני של הבור הרצפה חסרת חיכוך לחלוטין. הוא החליק לאורך המסדרון ללא יכולת לעצור או לשנות כיוון, עד שכשהתקרב לקצה המסדרון נתקל בעוד בור דומה לזה שליד הכניסה לחדר, ונפל היישר על החניתות החלודות. הוא יכל להרגיש את הרעל שהיה משוח על הלהבים העתיקים מפעפע בעורקיו. בינתיים זינק ליאופולד מעל הבור הראשון, החליק לאורך המסדרון ולבסוף הצליח לזנק גם מעל הבור השני. מעבר לבור היה רק קיר ונראה היה שהשירה מגיעה מאחוריו. הוא בדק וגילה שהקיר אינו אמיתי אלא אשליה בלבד. אז עבר דרך הקיר ושם גילה את מקור השירה – אישה בעלת רגליים וכנפיים של ציפור ניצבה על מדף בקיר ושרה. הוא התיישב מתחתיה והחל לנגן.
בינתיים, בקצה הרחוק של המסדרון, דריס רצה לעצור את השירה כדי לאחד את החבורה מחדש. הוא קשר חבל לחץ כדי שיאפשר להם לשלוט בהחלקה מעבר לחדר וירה אותו לכיוון מקור השירה, אולם החץ החטיא את מטרתו. ליאופולד שחרר את החבל מהחץ והשליך אותו אל תוך הבור ממנו לא הצליח ויג׳ור להשתחרר בעצמו. הוא נעזר בחבל כדי לטפס ומצא את עצמו על הרצפה חסרת החיכוך, בין שני הבורות. השירה עדיין נמשכה והוא עדיין רצה מאוד להגיע אל האישה, לכן ניסה לזנק מעל הבור מהמקום, אלא שלא לקח בחשבון את חוסר החיכוך של הרצפה וכך עבר בקושי מחצית מהמרחק ונפל שוב על הלהבים. דריס ומלבואזן החליטו לנסות לפגוע באישה כדי לעצור את השירה לפני שמישהו ימות, אולם מכיוון שלא ראו אותה, לא הצליחו לפגוע בה. כשראתה את הפיגיון והקליע פוגעים בקרבתה הבינה האישה שמוטב לה לברוח לפני שתיפגע וזינקה לעבר פתח בתקרה. ליאופולד ניסה לגרום לה להישאר אולם לא הצליח להשפיע על מוחה והיא נמלטה מהמקום. כעת, כשיכלו ליאופולד וויג׳ור לחשוב בצורה בהירה, נמתח החבל מחדש. ויג׳ור חולץ מהבור וטנון ניקה את הרעל מדמו.
הם יצאו מהמסדרון הארוך והמשיכו במסדרון מפותל עד שהגיעו לחדר קטן שלאורך אחד מקירותיו היו מסודרות סירות קאנו. בשניים מקירות החדר היו חורים עגולים, בגובה כמטר מעל הרצפה. מהקיר המערבי נכנס נהר אל החדר, זרם דרך האוויר בגובה מטר ואז יצא מהפינה הצפון מזרחית. לאחר בדיקה קצרה של הנהר החליטו להיכנס אל הסירות ולשוט בו. הנהר התפתל בתוך מערה עגולה ואז הגיח לתוך חדר נוסף. לעבר הקאנו הראשון הושלכה רשת אולם היא החטיאה את מטרתה. ליאופולד, שישב בקאנו, פוצץ את הסירות שהיו פזורות בחדר. שבבי עץ ניתזו לכל עבר ושלושה מהאנשים שהיו בחדר נפלו מתים לרצפה. הסירות המשיכו הלאה ויצאו מהחדר אולם עד מהרה פתחו האנשים שהיו בו במרדף. לאחר פיתולים נוספים נכנסה הסירה לחדר נוסף, מלא גם הוא בסירות. בני החבורה קפצו מתוך הסירות שלהם והתכוננו לקרב ועד מהרה הגיעו למקום סירות ומתוכן יצאו שישה אנשים. לאחר קרב קצר שכבו כולם מתים על הרצפה, מלבד מנהיג הכנופיה, אותו זיהה ליאופולד – זה היה סר בלוטו סאנס-פייט, אביר מגרייהוק שהורשע בטבח שנודע בשם ״נהר הדם״ אולם נמלט מהכלא לפני שבוצע עונש המוות שנגזר עליו. בלוטו טען שהוא לא אשם ושהואשם על לא עוול בכפו. לאחר שנמלט לא היה לו לאן ללכת, עד שקראפטיס מצא אותו והביא אותו לכאן. תחת איומים גילה שהוא שומר על הדלת הסודית שבהמשך המבוך ומסר לחבורה את המפתח לאותה דלת. הוא ביקש מהחבורה שתחוס על חייו והם הסכימו. הוא ביקש להישאר במקום, אולם לכך הם השיבו בשלילה. כשפנה לצאת החוצה ניגש אליו מלבואזן כדי להיפרד ממנו, אולם בשעה שלחץ את ידו שלף בידו השניה פיגיון והרג את האביר.
בדיקה של החדר גילתה שזה החדר דרכו נכנסו אל הנהר. נראה שלמרות שהוא זורם תמיד כלפי מטה, מדובר בנהר מעגלי. שוב נכנסו אל סירות ועברו אל החדר הבא. בחינה מדוקדקת של כל הקירות גילתה חור מנעול ובאמצעות המפתח של בלוטו נפתח מעבר סודי צר. בקצהו הרחוק היה קיר לבנים ובדיקה גילתה גם בו חור מנעול. הדלת הסודית נפתחה והמעבר הוביל את החבורה אל עבר הפירמידה ההפוכה – אולם גדול ובו טראסות, חלקן מוצפות במים, חלקן מלאות בחול מדבר. בתחתית האולם הסתובבו מאנטיקורים קצוצי כנפיים. מעל כל הטראסות היה לוח שקוף כמעט לחלוטין שכיסה את כל החדר. ליאופולד, שהעדיף להימנע מקרבות מיותרים, החליט לנסות לנקב חור בלוח הזה. הוא אמנם הרגיש חזק כברזל, אולם כמה מכות מהלם הצליחו לבקוע בו חור, דרכו צלפו בקשתותיהם ובלחשים על המאנטיקורים עד שהרגו את כולם. לאחר מכן הרחיבו את החור והשתלשלו למטה באמצעות חבלים. בקיר הדרומי של הרחבה בה נמצאו המאנטיקורים הייתה דלת שהובילה למערה קצרה ובסופה – חדר שנראה נח למדי, עם מיטה ושולחן כתיבה. בחדר נמצא גם מי שהתגורר בו – בן מחצית שענה לשם קסנף. גם אותו שיכן קראפטיס במבוך והוא נשבע לא לצאת מכאן בעצמו. מלבואזן ניסה לאיים על היצור הקטן, אולם הוא לא נראה מבוהל ואיים על מלבואזן בחזרה בקסמיו. ליאופולד הרגיע את הרוחות – קסנף אמנם נשבע לא לצאת בעצמו, אבל האם זה אומר שמישהו אחר יכול להוציא אותו? נראה היה שלשם קסנף בעצמו חתר. הוא הסביר שהוא לא מעוניין למות למען קראפטיס והחבורה ליוותה אותו החוצה מהמבוך וגם נשאה עבורו את חרבו הדו ידנית. מלבואזן היה חסר סבלנות ורצה לחפש בחדרו את החרב תער-שחור אולם ליאופולד אמר שיש לטפל בכל דבר בעיתו. לאחר שקסנף הסתלק מהמקום חזרו אל חדרו ולאחר חיפוש קצר מצאו תיבת עץ ארוכה וצרה ובתוכה חרב קצרה עם להב שחור כמו שמי הלילה וכוכבים זוהרים בו – הנשק האחרון נמצא סוף סוף.
הם עצרו למנוחה קצרה אחרונה לפני שייצאו מתוך המבוך ומלבואזן יצר קשר עם החרב. קול רועם החל לדבר בתוך ראשו ודרש לאכול מכיוון שלא אכל כבר כמה שנים. הוא אוכל נשמות, כך טען הקול, והציע לאכול את נשמתו של אחד מחבריו של מלבואזן לחבורה, אולם מלבואזן סירב. הוא סיפר לחבורה על העניין והם הביעו דאגה מכך שהחרב מדברת אליו. אז החל הלהב לדבר בקול רם אל כל החבורה, מה שהרגיז את מלבואזן שאיים להשאיר אותו במקום אם לא ידבר רק איתו. רונלס ייעץ למלבואזן שלא ישתמש בחרב אוכלת הנשמות, אולם הלהב הבטיח כח ונקמה אם מלבואזן יאכיל אותו. מלבואזן נעשה חשדן.
בעקבות השיחה עם תער-שחור החליט טנון לנסות לדבר עם הלם. הוא ניסה לדבר איתו בשפות שהכיר עד שלבסוף הגיע לשפת הענקים, אותה נראה שהפטיש הבין. הוא סיפור שמטרתו היא להרוג אורקים, גובלינים, הובגובלינים וכדומה. דריס הצטרף לשיחה והראה את החרב ההובגובלינית שלקח כשלל מהצ׳יף שהביס בקרב ואז הצטרף לפטיש בשירת שירי מלחמה בגמדית. טנון בחן את מחשבותיו של הלם והבין שהוא אכן דובר אמת ואישיותו לא מורכבת יותר ממה שהציג. הוא ניסה לבחון את מחשבותיו של תער שחור אך לא הצליח, מה שעורר את דאגתו.
הם החלו להתקדם לעבר היציאה מהמבוך וכשכמעט הגיעו לגל העצמות של. הספינקס שמעו קול השחזת חרב. מלבואזן התגנב קדימה וראה שהספינקס נעלמה. במקומה ישב על גל העצמות ברנש עצום, בעל עור אדום וקרניים שחורות, והשחיז את חרבו הכבירה. הוא חזר ותיאר לחבורה את מה שראה. הם ניסו לחשוב על דרך להתמודד עם הענק האדום וחשבו להשתמש בנשקים שמצאו בהר אולם ויג׳ור סירב להשתמש בנשקים מדברים. רונלס הסביר למלבואזן מדוע לא עושים דברים מסוכנים כמו לצאת לבד לתקוף את הענק האדום. מלבואזן הבין ואז יצא לבדו לתקוף את הענק האדום.
החבורה הצטרפה לקרב. דריס נשא את הלם והפליא במכותיו בשעה שהפטיש הריע בגמדית. מלבואזן שיסף את הענק עם תער-שחור, ויג׳ור נלחם עם חרבו הענקית, טנון עם מטהו הקטלני ורונלס בקסמיו שלו. לפתע הופיע במקום יסודן אש וטנון נלכד בינו ובין הענק האדום. רונלס האט את הענק והיסודן בעזרת קסם ומלבואזן הנחית עליו מכה נוספת, אז שמע את תער-שחור קורא ״הכה בו שוב, כעת!״. לפתע הואצו תנועותיו והוא הספיק לנעוץ את החרב השחורה בחזהו של הענק לפני שזה הספיק להגיב למכתו הקודמת. הענק זעק בכאב והפך למערבולת של אש שהסתחררה ונשאבה כולה אל תוך החרב. מלבואזן הרגיש כאילו זרועו בוערת כשהנשמה זרמה אליו דרך החרב.
או אז שלף רונלס מתיקו את מתמר האנרגיה שנמצא במגדלו של קראפטיס. הוא ניסה לשאוב לתוכו את יסודן האש והרגיש שאכן יש משיכה בין המכשיר והיצור, אולם המרחק ביניהם גדול מדי. טנון תרם מכוחו ורונלס התקרב אל היסודן. הוא הרגיש כאילו הוא עומד להתלקח מרוב חום ועורו מתכסה בשלפוחיות אולם אז הצליח סוף סוף להפעיל את המתמר והיסודן נעלם, נכלא בתוך קופסת הנחושת.

View
הערפד והתמנון
איך הכניסו את הדברים האלה לתוך הר געש?

לאחר שיצאו מחדר כדורי הזכוכית המשיכה החבורה במורד המסדרון המוצף. מדרגות עלו מתוך המים והובילו לדלת עץ רקובה ונפוחה. טנון דפק בדלת ולאחר שלא נשמעה תשובה, פתח אותה. בתוך החדר, על ספסל אבן, ישבו חמש דמויות גדולות. הן נראו אנושיות בצורתן הכללית אבל נראה היה שהן תפורות מחלקי גופות שונים ולא לגמרי מתאימים אחד לשני. על חזותיהם היו כתובים המספר 5, 6, 9, 11 ו-13. מספר 9 פתח את פיו ואמר “אחד מאיתנו שונה. אם תזהו אותו, ניתן לכם לעבור. אם לא – נהרוג אתכם”. “אתה שונה, מספר 9” השיבו רונלס וטנון. הדמות נראתה מרוצה מהתשובה והתיישבה בחזרה.
מאחורי הדמויות הייתה דלת נוספת. גרם מדרגות קצר הוביל להמשך המסדרון שהיה חסום בשער גדול. טנון ניסה לפתוח אותו באמצעות לחש אולם השער לא נפתח. אז ניסה מלבואזן לפרוץ את המנעול, אולם ברגע שהניח את ידו על השער, השתנתה הידית והפכה לפה מלא בשיניים חדות שננעצו בכף ידו של מלבואזן ולא שחררו. החבורה החלה לחבוט בחקיין שהתחזה לדלת בשעה שהפה החל להתמלא בחומצה צורבת. בתוך כמה שניות נהרג החקיין וידו של מלבואזן הייתה מלאה בדקירות עמוקות ועם פיסות עור חסרות. מלבואזן התפתל מכאבים אבל נרגע כשטנון ריפא את הפצעים.
מעבר לשער החקיין ולדלת נוספת מצאה את עצמה החבורה בתוך אולם טבעי גדול. בתחתיתו, כעשרים מטרים מתחת להם, היה בוץ וולקני מבעבע. מהדלת דרכה נכנסו אל צידו השני של האולם הובילה שורה של מעגלי עץ תלויים בשרשראות מהתקרה. בעודם חושבים כיצד לעבור את האולם מבלי ליפול אל תוך הבוץ התפרצו גייזרים והתיזו בוץ לוהט על חלק מהמעגלים.
לרונלס היה רעיון. היו לו כמה צלצלים בהם תכנן להשתמש כדי לבנות קשת צלצלים קסומה באמצעותה ימנע בעד אויבים מלהימלט בדומה לחבורת השודדים מבית החפיר. הם חיברו אל אחד הצלצלים כמה חבלים ורונלס שיגר אותו אל הדלת שבצדו השני של האולם. מלבואזן איבטח את עצמו אל החבל המתוח ואז עבר בריצה ודילוגים קלילים בין מעגלי העץ. האחרים לא הרגישו בטוחים ביכולם לבצע את המשימה ובמקום זאת חצו את האולם בהליכת זיקית על החבל, בניסיון (שלא תמיד הצליח) להתחמק מהבוץ שהועף על ידי הגייזרים.
לאחר שחצו את האולם הגיעו אל דלת נוספת. מאחוריה היה חדר לא גדול עם רצפת עץ. טנון הצמיד את מקור האור שלהם – המגן שלו, עליו הוטל לחש אור, אל הרצפה, כדי שיוכלו להציץ בין הקרשים ולראות מה יש בחלל שמתחת לרצפת העץ. המקום היה ריק לחלוטין מלבד ארגז עץ גדול ומוארך. כשהרים טנון את המגן שוב גילו בני החבורה שהם לא לבדם בחדר – גמד בשיריון כבד ומחזיק בפטיש מלחמה עצום ומכוסה באותיות גמדיות עמד איתם בחדר. רונלס ניסה לפתוח בשיחה אבל הגמד לא הוציא הגה מפיו ותקף מיד. קרב אדיר התחולל בינו ובין החבורה. הוא השליך את הפטיש העצום לעבר רונלס, שהספיק להקים קיר הגנה ברגע האחרון ולעצור את הפטיש, שבוודאי היה מרסק אותו לחלוטין אלמלא כן. מלבואזן, ויג’ור ודריסריאן הפליאו בו את מכותיהם. הגמד ניפץ במכה אחת של פטישו את רצפת העץ ושלח גל הלם לכל הכיוונים. רונלס וטנון השתמשו בקסם אחרי קסם. הגמד הנחית מכה אחרי מכה על טנון, מעקם את שיריון הלוחות שלו, עד שלבסוף הפיל אותו לרצפה. אז הניף דריסריאן את הגרזן שלו בשארית כוחותיו והפריד את ראשו של הגמד מכתפיו. הגופה כולה הפכה לענן ערפל ונעלמה אל תוך הארגז שבמרכז החדר – זה היה ערפד וזה ארון המתים שלו. מלבואזן נעץ את חרבו המשוחה בשמן שקוונט ויג’יל נתן להם בעבר דרך מכסה הארון למקום בו אמור להיות ליבו של הערפד ואז הנחית טנון, שהתאושש בזכות שיקוי מרפא שרונלס נתן לו, עמוד של אש קדושה על הארון, חורך את כולו.
כשפתחו את הארון מצאו את הגמד נח בפנים בשלווה ולידו פטישו העצום וערימת גליונות קלף. הם לא היו בטוחים כיצד משמידים ערפד – טנון טען שהוא למד את הנושא ואילו מלבואזן סיפר על ספר ממנו אביו היה מקריא לו ולאחיו כשהיו ילדים רעים, ספר שעסק במפלצות ובו היו כתובים דברים אחרים לגמרי. בסופו של דבר הם כרתו את ראשו של הערפד, נעצו יתד בליבו ושרפו את הגופה. דריס, שידע לקרוא גמדית, קרא את האותיות החרוטות על הפטיש – זה היה אילן יוחסין של כל בעליו של הפטיש, האחרון ביניהם נקרא קְטֵנְמִיִיר. ליאופולד הקים מחסה קסום ולפני שהלכו לישון הקריא דריס את הכתוב בערימת הקלף – זה היה יומנו את קטנמייר, הערפד בו נאבקו לפני כמה רגעים.
קטנמייר היה גיבור של אחת מאומות הגמדים לפני שנים רבות. הוא וחבריו יצאו להרפתקאות נועזות ברחבי הפלנאס עד שנתקלו בערפד שהרג אותו. חבריו הצליחו לקחת את פטיש המלחמה הכביר שלו, הלם, אבל את גופתו לא הצליחו לחלץ והוא הפך לערפד. הערפד שיצר אותו אפילו לא נשאר בסביבה ועד היום הוא לא יודע מי הוא ומה שמו.
הקשר בינו ובין הפטיש נותר חזק, למרות מותו ולמרות המרחק, והוא נדד עד שהגיע בחזרה למולדתו, שם ביצע טבח נוראי. מטף ועד זקן – לא היה אפילו גמד אחד ששרד את שובו של קטנמייר. אז לקח בחזרה את הפטיש והחל לנדוד ברחבי העולם ללא מטרה.
הוא פגש בקוסם רב העוצמה קראפטיס, שכלא אותו במעמקי הר הנוצה הלבנה ולקח ממנו את הלם. במשך שנים רבות ישב באפלה ועם הזמן התחרט על הטבח שביצע. שנים מאוחר יותר, כשקראפטיס החזיר אליו את הלם, הוא לא הרגיש התרוממות רוח. משקלו של הפטיש רבץ על מצפונו. מאז הוא יושב במקום וממתין לחבורות הרפתקנים שינסו לקחת את הפטיש כמו שקראפטיס הבטיח שיבואו. הם אכן מגיעים מדי פעם ולפעמים הוא חושב שהם יגאלו אותו מקיומו האומלל אבל בינתיים זה לא קרה.
לאחר הקריאה ביומן שכבו כולם לישון, אולם באמצע הלילה התעורר מלבואזן. הוא היה בטוח שהוא שומע אישה לוחשת את שמו. הקול בקע מהתיק אותו נשא רונלס תמיד. “קח את המראה”, אמר לו הקול, ומלבואזן ביקש מהתיק את המראה אותה לקחו מביתו של פובם והסיר ממנה את העטיפות. המראה הייתה חשוכה מלבד זוג עיניים אדומות שנצצו במרכזה. מלבואזן דרש לדעת מי מנסה לדבר איתו אבל האישה סירבה להזדהות. במקום זאת היא אמרה שהיא יודעת שהוא שהוא מחפש את עזאד והיא מוכנה לתת לו אותו כשיגיע הזמן כדי שמלבואזן לא יהרוס את כל מה שבנתה במהלך מימוש הנקמה שלו. בינתיים, היא הציעה, כדאי למלבואזן לחקור את האבן שנלקחה מחדרו של פובם.התמונה נעלמה מהמראה ומלבואזן לא הצליח לעצור את עצמו עוד וזעק בייאוש. כשראה שהעיר את האחרים מיהר להסתיר את המראה. הוא התעמת עם טנון בדרישה שייתן לו את האבן אבל טנון טען שעליו לבדוק את האבן קודם כל. סבלנותו של מלבואזן פקעה – הם לקחו את האבן כבר לפני מספר שבועות וטנון עדיין לא קבע אם היא מסוכנת לשימוש או לא. טנון הציע שהם ידברו על הנושא בבוקר.
בבוקר התארגנה החבורה להמשך חקירת המבוך וויג’ור התגלה כבעל סטנדרטים נמוכים במיוחד בכל הנוגע להיגיינה אישית כשעשה את צרכיו בחדר בו לנו ואז פנה לאכול את ארוחת הבוקר. לאחר סריקה קצרה של החדר הגיעו למסקנה שאין במקום דלתות סתרים והחליטו לחזור בחזרה לאחור ולבדוק התפצלות אחרת שעדיין לא חקרו. הם עברו את הספינקס ופנו לעבר המסדרון הבא שנמשך צפונה ממנה. מימין להם מצאו פתח קטן שהוביל לבור עמוק. חקירה גילתה גלגל מתכת בתחתית הבריכה. ליאופולד הטיל לחש שאיפשר לו לדבר עם האצות שבבריכה והחל לדבר איתן. האצות סיפרו לו על הגלגל בתחתית הבריכה – שהוא אדום, שהוא גלגל ושהוא מחובר לרצפה, אבל לא ידעו מי שם אותו שם. הוא כבר היה שם כשהן הגיעו. דריסריאן צלל אל הגלגל והצליח במאמץ רב לסובב אותו למרות החלודה והאצות שהדביקו אותו במשך השנים מתחת למים. קול זרימת מים עמום החל להישמע – נראה היה שניקוז כלשהו נפתח אי שם במבוך אבל שינוי מפלס המים היה איטי מכדי שיבחינו בו. הם המשיכו במסדרון הראשי וכעבר זמן קצר הגיעו אל אולם גדול מוצף כולו במים. תקרת האולם הייתה גבוהה מאוד ושלושה עמודי אבן יצאו מהבריכה והגיעו כמעט עד לתקרה. שני פרצופים גדולים מפוסלים באבן ניצבו בשני צידי האולם. בתוך המים העמוקים נראו המוני אצות וליאופולד החל לדבר גם איתן. הן סיפרו לו שראשי העמודים הם המקום הבטוח ושיש משהו מפחיד מאוד בתוך המים. על פרצופי האבן אמרו שאחד שואב והשני יורק, ושזה קורה פעם בכמה זמן – לא כל הזמן. הוא ניסה לשאול גם על הגלגל שסובבו מוקדם יותר אבל נראה היה שהאצות לא מכירות אותו. לפתע געשו מים לתוך החדר מבעד לפה הפעור של אחד הפרצופים, אבל הם נכנסו במהירות גבוהה כל כך שלא היה שום ספק שמעורב כאן קסם – הפה פשוט לא היה מספיק גדול בשביל להזרים כמות מים גדולה כל כך בזמן קצר כל כך. בתוך שניות התמלא החדר במים כמעט עד התקרה, כעשרים מטרים מעל מפלס המים הרגיל. קיר כח קסום מנע את זרימת המים אל תוך המסדרון אולם ליאופולד ודריסריאן היו בצד הלא נכון ומצאו את עצמם מתחת למים. בתוך שניות החלו להתקרב לעברם זרועות ציד שנראו כמו של תמנון, אלא שהן היו עצומות בגודלן – נראה היה שאורכן כמה עשרות מטרים ואת גוף התמנון לא ניתן היה לראות. זרוע אחת לפתה את ליאופולד ומחצה אותו, דוחפת את האוויר מתוך ריאותיו ושוברת צלע אחרי צלע. השניה אחזה בדריסריאן והחלה למשוך אותו. ויג’ור זינק מיד אל תוך המים כדי להציל את השניים. טנון השליך את שוט הקוצים שלו לעבר דריסריאן. הקוצים ננעצו בבשרו של הלוחם, אבל הדבר איפשר לטנון למשוך אותו החוצה מתוך המים. ליאופולד הצליח להתפתל ולחמוק מאחיזת הזרוע ושחה גם הוא לעבר המסדרון ממנו הגיעו בשעה שהאצות עמן דיבר מוקדם יותר ניסו ללפות אותו ולהשאיר אותו מתחת למים. הוא הצליח להגיע כמעט עד הקיר הקסום, שם משכו אותו שאר חברי הקבוצה אליהם. אחרון יצא מהמים ויג’ור, ואז לפתע נעלמו המים כמו שבאו.
טנון, שהיה תחת השפעת קסם שאיפשר לו ללכת על המים, החליט לבדוק האם ניתן לחצות את החדר בריצה בזמן שבין ריקון המים מהחדר למילויו מחדש. הוא פתח בריצה והצליח להגיע לצד השני. אז חזר והטיל את הקסם על כל חברי הקבוצה. הם המתינו שהמים ירדו ואז פתחו בריצה והגיעו בשלום לצד השני.
כמה מטרים במורד המסדרון מהיציאה מהאולם המוצף מצאו מסדרון שמתפצל ימינה מהמסדרון בו היו והחליטו לבדוק אותו. כמה מטרים מהצומת הפך המסדרון ממסדרון אבן מרובע לצינור מתכת עגול וניתן היה לראות שהוא מסתובב לאיטו סביב צירו. ליאופולד היכה במתכת עם מוט עץ כדי לברר האם יש אדמה מאחורי הצינור או שייתכן והוא מרחף באוויר, אבל נראה היה שמדובר באדמה. כשהביט במקל ראה שהקצה עימו חבט בצינור מכוסה בשמן סמיך – נראה שקשה ואולי אפילו בלתי אפשרי יהיה לעבור את הצינור בלי להחליק וליפול.

View
אל הר הנוצה הלבנה
החיפוש אחר הנשקים הגנובים

האיש שנותר אחרי היעלמו של דוראן נקרא ויג’ור. הוא עזר לחבורה לגלגל את הקדירה העצומה לעבר השער דרכו עברו מוקדם יותר. איש המעבורת המתין להם ולקח אותם בחזרה, אז ביצע ליאופולד את הטקס שהפך אותו לבעליה של הקדירה וסגר את השער. היער נעלם והם מצאו את עצמם מחוץ למגדלו של קראפטיס. לא הרחק משם נשמעו חבטות – שומר היער כבר התחיל לפרק את הריסות העיר.
הם נכנסו אל תוך המגדל ועלו למעלה. בקומה השניה נמצאה הספריה לשעבר של קראפטיס, מכוסה כולה בשכבה עבה של עובש ופטריות. בין הספרים הרקובים נמצא דף בודד שלא ניזוק כלל – הדף אותו הגיעו לחפש. עליו הופיעו ההוראות כיצד לדבר בקולו של אדם אחר באמצעות בניית תיבה קסומה שתכיל את מיתרי הקול שלו. הם ניסו לקרוע את הדף אולם אפילו ויג’ור לא הצליח לקרוע אותו בכוחו העצום. גם לשרוף אותו לא הצליחו ונראה שהוא היה לא דליק.
לאחר מכן ירדו למרתף, שם נמצאו רהיטים וחפצים הרוסים רבים. טנון שלף את מטה זיהוי הקסם שלו ואיתר שני חפצים קסומים. מזרקה קטנה שהייתה מחוברת לקיר ובה ניצב פסל קטן של השד הגדול שהיה במרכז האגם עליו שטו מוקדם יותר. רונלס נזכר שאיש המעבורת אמר שהאגם המרפא היה במקור אגם של רעל. בדיקה מהירה גילתה שהמזרקה אכן מפיקה רעל קטלני.
החפץ הקסום השני שהיה קבור מאחורי הריסות רבות היה מיכל נחושת ששימש בעבר לאיחסון יסודני אש. זה היה הבסיס לחימום הבתים בקאר סליאר וככל הנראה גם בערים שונות באימפריות הסואלית והבאקלונית לפני אלף שנה, משם הביאו איתו קראפטיס את החפץ.
letter_from_keraptis.jpg
נראה שלא נותר להם עוד דבר לעשות כאן, לכן החליטה החבורה לעזוב את המקום ולהתקדם לכיוון גרייהוק, שם יוכלו ללמוד על הנשקים שנגנבו על ידי קראפטיס וגם לבצע מחקרים שונים, אולם קודם לכן עליהם למצוא פתרון לקדרה העצומה. אסור שתיפול לידיים הלא נכונות אבל הם לא יכולים לקחת אותה איתם לכל מקום. אחרי כמה ימי מסע הם הגיעו שוב לאיזור של יער העיניים שנמצא תחת פיקוחם של הסיירים. שם הם פגשו את ידידם הותיק סיג והפקידו בידיו את הקדרה.
ביום השני למסע אחרי שנפרדו מסיג, כאשר התארגנו למנוחת הלילה, הגיע למקום רוכב לבוש בבגדי כהן של דלב. הוא ענה לשם רונדיק וטען שנשלח לשם כדי למסור הודעה לטנון. בידיו היה המכתב ששלח קראפטיס לאספני הנשקים מהם גנב ומעברו השני – מפה שמכוונת למקום בו הוחבאו הנשקים: הר הנוצה הלבנה. מבין שלושת האספנים רק אחד עוד בחיים. שמו ריקאן דק והוא מוכן לשלם עשרת אלפי מטבעות זהב תמורת הנשק שנגנב ממנו – הקלשון גל. הוא מוכן לתת לחבורה לשמור את שני הנשקים האחרים אם הם מעוניינים בהם.
לאחר דיון ארוך החליטה החבורה לשנות כיוון ולא להגיע לגרייהוק עדיין, אלא להמשיך מיד להר הנוצה הלבנה. המסע לשם נמשך כשבוע אבל כשהגיעו למקום אי אפשר היה לטעות בו. מתוך ההר שראשו שטוח זינק עמוד אדים כביר לגובה עשרות מטרים, שם הפך לקו ארוך של עננים בשמיים – הנוצה הלבנה על שמה נקרא ההר. על צלע ההר ניתן היה לראות מערה אליה הם טיפסו כעת. מחוץ למערה היו כמה שלדים והמערה עצמה הרגישה כאילו היא נושמת. משב של אוויר חם יצא ממנה בכל כמה שניות והתחלף בשאיבה של אוויר מבחוץ. בתוך המערה הלחה הייתה שכבת בוץ על הרצפה, אבל עיניו החדות של טנון הבחינו בקצה טבעת שביצבץ מתוכו. רונלס ניקה את הבוץ שמסביב לטבעת באמצעות קסמיו וברצפה התגלתה דלת מרובעת ובה קבועה טבעת ברזל. מתחת לדלת התגלו מדרגות לולייניות מברזל חלוד. בזמן הירידה במדרגות ניתן היה להרגיש את הרטט של הר הגעש הפעיל.
white_plume_map.jpg
בתחתית המדרגות היה מסדרון ארוך ומוצף במים עכורים. טחב ירקרק כיסה את הקירות ומעט ממנו צף גם על המים. החבורה החלה להתקדם והגיעה עד מהרה לצומת בה התפצל השביל לשלושה כיוונים שונים. במרכז הצומת עלה מתוך המים גל עצמות גדול עליו נחה דמות דמויית אריה עם ראש אישה אנושית. ליאופולד בירך אותה לשלום והיא הזדהתה בשם אטרוסקה וחדה לחבורה חידה:

בעלי בי לא ירצה
אותי בפחד איש יקנה
בחיבוקי הקר הם נאבקים
כשהם זקוקים לי זאת הם לא יודעים

בני החבורה ניחשו שהתשובה היא חלקת קבר ואטרוסקה הסכימה שזו התשובה הנכונה והניחה להם לעבור. הם בחרו בשביל הימני והחלו להתקדם בו כשלפתע עצר אותם טנון – הוא הבחין בדבר ירוק מתחת למים העכורים. בדיקה גילתה שזהו שפך ירוק – חומצה קטלנית שהופכת את הנוגע בה לשפך ירוק בעצמו. טנון כלא את השפך בתוך כדור מים קסום ואז הקפיא והשמיד אותו.
בהמשך המסדרון נתקלו בדלת מעט מעל קו המים. הם פתחו אותה ונכנסו לחדר, אז נסגרה הדלת בטריקה מאחוריהם. ליאופולד ניסה לנפץ אותה בעזרת קסם רב עוצמה אבל הדלת לא זזה, אלא שבעקבות הקסם שביצע ליאופולד קרה דבר אחר: בחדר היו תלויים תשעה כדורי זכוכית אטומים מהתקרה בכבלי פלדה חזקים והקסם גרם לאחד מהם להתנפץ. מתוכו נפלו מפתח גדול ובקבוק עם שיקוי. המפתח לא פתח את הדלת והשיקוי זוהה כשיקוי הוד העיט – שיקוי שהופך את השותה אותו למשפיע יותר על קהל שיאזין לו. ליאופולד החליט לשבור כדור נוסף, מתוכו הגיח יסודן אוויר כועס, אולם החדר הקטן הגביל את תנועותיו והחבורה התגברה עליו בקלות. מלבדו נפלו מהכדור גם שרשרת ומחרוזת תפילה עליה נותרו שני חרוזים בלבד. בזה אחר זה ניפץ ליאופולד את הכדורים. נפלו מהם מפתחות שונים, תכשיטים, מטבעות, אבני חן וחפצי קסם שונים, אולם מאחד מהם הגיחו גם צללים – נשמות מתים רעות אותן השמיד טנון בקלות באמצעות סמלו הקדוש ואמונתו, ומאחר נשפך שפך אפור – יצור חי עשוי חומצה אותו שרפו רונלס וטנון באמצעות קסמיהם. מאחד הכדורים נפלה טבעת שהחלה לדבר עם בני החבורה – היא הציגה את עצמה כטבעת הגנה והיעלמות מעין שגם תעניק למי שיענוד אותה משאלה אחת בשנה, אולם צריך לענוד אותה לפני שיוצאים מהחדר ואסור להסיר אותה. בתמורה למשאלות תקבל הטבעת חלק מכח חייו של העונד אותה. לאחר חקירת הטבעת באמצעים קסומים הגיעו טנון ורונלס למסקנה שהיא משקרת. מתוך אותו כדור נפל גם מפתח שהתאים לדלת והחבורה יצאה החוצה, אז השתתקה הטבעת ונראה שקסמה אבד.
hall_of_spheres.jpg

View
סופן של הדריאדות
וגם רוחות וזר מיסתורי

דוראן והזר ניצבו זה מול זה. דוראן הניף את ידו וכדור ברקים סגול נורה ממנה. הזר תפס אותו, גילגל אותו בין ידיו והטיל אותו בחזרה על דוראן, שהתחמק ממנו. אז ירה הזר גל קול מקצה אצבעותיו. הגל פגע בבטנו של דוראן, קרע אותה ופיזר את קרביו לכל עבר. שניה לאחר מכן חזרו הקרביים אל תוכו של דוראן והפצע נעלם כלא היה, ואיתו נעלם גם הכאב שדוראן חש. הזר פרץ בצחוק – “האם נמשיך להטיל קסמים זה על זה עד קץ הימים?” שאל.
בינתיים הבין ליאופולד של מי הגופה שמולו. זו הייתה הנסיכה ג’ולין מוולונה. “אתה הפרת את הבטחתך!” האשימה. “אמרת שתמצא את הנסיך תרומל!”. ליאופולד ניסה לשכנע אותה שהוא לא אשם ולהרגיע אותה באמצעות נגינה, אך ללא הועיל. “אני צריך עוד זמן” התחנן בפניה.
באלסארי המשיכו דריסריאן והרולד להתווכח. הרולד האשים את דריסריאן במותו שלו, בהפסד בקרב ובהפסד במערכה. דריסריאן ניסה להגן על מעשיו בטענה שהוא הגן על כבודם של המתים אך הרולד לא השתכנע. מה מועיל הכבוד אם רבים כל כך מתו בעקבות זאת? מדוע לא עצר דריסריאן את הדו קרב נגד כריסטופר לפני שהרג אותו?
בנאלב האשים ברנארד את פיליפ דה מלבואזן שזה הביא על עצמו את מותו, אחרת מדוע הם בארץ המתים? הוא לא הקשיב לכל הסבריו של מלבואזן והאשים אותו בשקרים. הוא טען שעזאד חזק בהרבה ממלבואזן וניסיון הנקמה נידון להיכשל.
בכיכר הכפר סובאנוויץ’, רונלס עדיין היה מוקף בנשמות המתים אך סירב להתייחס אליהם. כשניסו לתקוף אותו הפך את עצמו לענן וריחף מעליהם. המתים היו בכל מקום והמשיכו עד האופק בכל כיוון, אך נראה היה שהם חוזרים על עצמם ואותם מתים מופיעים שוב ושוב. רונלס חשד שמדובר באשליה. הוא עצם את עיניו ולחש שלוש פעמים: “זה לא אמיתי. זה לא אמיתי. זה לא אמיתי”.
כשפקח אותן הוא מצא את עצמו מוקף בחבריו שעדיין היו לכודים באשליות שלהם. הוא הספיק לראות את כדור הברקים שירה דוראן לעבר הזר חולף כפסע מראשו של ליאופולד. הוא מיהר לטלטל את דוראן שהתעורר מהאשליה. בעזרתו המשיך והעיר את שאר החבורה. מלבד רונלס כולם נראו מפוחדים וסיפרו על החוויה הקשה שחוו. ליאופולד מעולם לא נראה רציני כל כך ודוראן כלל לא היה מסוגל לדבר.
הם עמדו במישור רחב ידיים. האדמה הייתה שחורה ועשויה מפירורים גדולים וגסים. פה ושם ביצבצו עצמות מתוך העפר המוזר. רוח חמה נשבה על פניהם. לא רחוק מהם ראו פתח לבן ובוהק, הפוך מהפתח דרכו נכנסו. ליאופולד החל לנגן ונתן למוזיקה להוביל אותו, והחבורה הלכה אחריו. כעבור כמה דקות שמעו קולות של שתי נשים זקנות משוחחות. “הם מתקרבים” אמרה אחת מהן בקול צורם. “בקרוב נוכל לאכול אותם”. “תני לי לראות” הפצירה בה השניה. רונלס הטיל קסם היעלמות מעין על מלבואזן שהתגנב בשקט לעבר הזקנות. הוא מצא את עצמו ביער עשוי מעצים יבשים שגזעיהם נראו כאנשים צורחים בכאב. הוא ראה את הזקנות מעבירות אחת לשניה עין ומתבוננות באמצעותה אל תוך קדירת ברזל גדולה שלידה ניצבו. ברגע שהעבירו את העין מאחת לשניה ניצל את ההזדמנות וניסה לחטוף אותה, אך ידיו עדיין רעדו אחרי החוויה שעבר והעין נפלה לקרקע. הזקנות החלו לחפש אותה ובהמולה התגלגלה העין הרחק מהן. מלבואזן חטף אותה וחזר בחזרה אל החבורה. את העין העביר אל רונלס שהניח אותה בתיקו.
כעת התקרבה החבורה כולה אל מרכז החורשה בה נמצאו הזקנות, שהיו בוודאי הדריאדות ושלחו את מלבואזן קדימה כדי לחסל אותן אולם אז שמעו משהו נע מאחוריהם. מלבואזן דקר את אחת משתי הדריאדות ואז השניה סובבה את ראשה לכיוונו ועיניה נראו כמו בריכות שחורות. בתוך שניה צנח מלבואזן לרצפה ונרדם.
דריסריאן ניסה להתקרב אל הדריאדות אולם האחת עם העיניים השחורות הבריחה אותו. ליאופולד ניסה להטיל אימה על אחת מהדריאדות אולם הקסם התפוגג ונעלם. כשהבין שהוא לא מסוגל להתמודד עמה בקרב קסמים פנה במקום זאת לעברו של מלבואזן והעיר אותו.
החבורה והדריאדות המשיכו להטיל קסמים אלו על אלו, אולם ללא תוצאה מרשימה, עד שחזיז המכשפות של דוראן פגע באחת מהן פגיעה חמורה. באותו רגע הופיעה הדריאדה השלישית שהייתה בלתי נראית מאחורי החבורה וירתה חזיז ברק לעבר רונלס וליאופולד. רונלס עוד הספיק לקפוץ הצידה וכמעט שלא נפגע אך ליאופולד המופתע נפגע פגיעה ישירה. הוא התמלא בכעס והטיל לחש ניפוץ על שתי הדריאדות הראשונות והשמיד אותן לחלוטין. הדריאדה השלישית נעלמה מן העין שוב והחבורה פתחה במרדף. בלי ידיעתם של חברי החבורה, שינתה הדריאדה את כיוון הריצה ולאחר שהחבורה עברה אותה הטילה חזיז ברק נוסף. הפעם לא הצליחה הדריאדה לגרום נזק משמעותי והחבורה הסתערה עליה בקסמים ובנשקים שלופים ועד מהרה הייתה גם היא מוטלת חסרת רוח חיים על הרצפה.
הברקים הרבים, כדורי האש והקרניים השורפות שנורו במהלך הקרב הציתו את העצים היבשים בחורשה ועד מהרה נותר ממנה רק עץ אחד – עץ בדמותו של אדם גדול מחבק בזרועותיו עמוד שדרה אנושי שבראשו גולגולת גדולה למדי. העץ החל לשנות צורה בחזרה לצורת אדם אחרי מותן של הדריאדות. דוראן שחש בעצמת הקסם הקורנת מעמוד השדרה מיהר לעבר העץ לפני שהספיק להשתנות בחזרה לצורת אדם ואחז בעצמות. צרחתו מקפיאת הדם של דוראן הגיעה אל ליאופולד, שנשאר מאחור ולא השתתף במרדף. מתוך העצמות יצא עשן שחור שחדר אל מתחת לעורו, התפשט במעלה ידיו וצווארו עד הפנים. להבות אפפו אותו ובתוך שניות לא נותר במקום דבר מלבד אפר שחור. דוראן ועמוד השדרה נעלמו שניהם.

View
אל הצד השני

החבורה החליטה לבדוק אם משהו עדיין חי בתוך השומר. בעזרת הגרזן חפרו לתוכו אבל הוא היה מת עד למרכזו. הם אספו כמה חלקים ממנו כדי להשתמש בהם ליצירת חפצים שאולי יהיו חזקים יותר בזכות כח הקסם שהיה לשומר ואז החליטו לחזור לשביל המרכזי של היער, שלקצהו הם עדיין לא הגיעו.
ככל שהתקדמו בשביל החל האוויר להתקרר עד שלפתע יצא השביל מהיער אל חופו של אגם. מהחוף נמשך רציף עץ קצר ובקצהו עגנה מעבורת קטנה, עליה עמד אדם זקן עטוי גלימות, מחזיקו במשוט ארוך.
כשנשאל מה הוא עושה במקום ענה האיש שהוא פשוט איש המעבורת. הוא התחיל להתקיים לפני מספר חודשים בעקבות ההתנגשות בין הצד הזה והצד השני. כשנשאל איך מגיעים לצד השני אמר איש המעבורת שהוא ייקח את החבורה לשם בחינם. הוא גם הציע להם לשתות ממי האגם, להם יש סגולות מרפא. לפני ההתנגשות בין הצדדים האגם היה רעיל אבל השינויים שנגרמו בעקבות קיומו הארוך של השער לצד השני שינו אותו. החבורה ניסתה לשתות מהמים בחשש מה אבל הם גילו שהזקן דובר אמת – הם הרגישו רעננים וכל פצעיהם נרפאו.
בזמן שהחלו לשוט על פני האגם סיפר איש המעבורת שהוא לא היחיד ששט על האגם הזה. שדים מגיעים עם עגלות עמוסות בגופות ומשיטים אותן אל השער שבעברו השני של האגם. כשהמשיכו לשאול אותו על טבעו ואיך הופיע כאן פתאום סיפר איש המעבורת “בעולם אחר הייתי אגדה. איש המעבורת שלוקח את המתים אל הצד השני. לא היה גבול לידע שלי באגדה ולכן עכשיו אני יודע הכל”. טנון לא ידע את נפשו מרוב שמחה – זה בדיוק מה שהוא מחפש! ידע בלתי מוגבל. האחרים חיפשו דרך פרקטית יותר לנצל את הידע של איש המעבורת, אבל לא על כל השאלות הוא יכול היה לענות. “אני יודע הכל”, הוא הסביר, “אבל יכול לדבר רק על מה שקורה כאן, ביער. זה הטבע שלי – כך נוצרתי”. תחילה שאלו אותו בקשר לדריאדות שהושחתו וכיצד ניתן לרפא אותן. על כך השיב שנראה שהן כבר מושחתות מדי ולא ניתן יהיה לעשות דבר מלבד להרוג אותן. על השער סיפר שהוא נוצר כתוצאה מקדירה קסומה שהופעלה במקום, שהיא השער בין העולמות. מלבואזן נזכר באגדה ששמע על קדירה כזאת ושהדרך להרוס אותה היא שאדם ייכנס לתוכה מרצונו החופשי, אבל כשהקדירה תיהרס גם האדם ימות. על כך אמר איש המעבורת שזה די נכון, אלא שלא כל אחד יכול להיכנס – רק בעליה של הקדירה. כרגע הקדירה נמצאת בבעלותה של אחת הדריאדות והיא נמצאת, ביחד עם הדריאדות, בצד השני. לאחר מכן נשאל איש המעבורת כיצד ניתן יהיה להחזיר את השומר לחיים ולכך השיב בפשטות – “תנו לו מה שהוא צריך, אבל תחשבו – האם אתם רוצים להחיות אותו?”.
החבורה ביקשה מאיש המעבורת לסובב אותה ולחזור לחוף. מה צריך השומר, שהוא עץ? מים כמובן. הם מילאו נאדות במים ומיהרו אל גופתו של השומר. לאחר שהחזירו את כל החלקים שלקחו למקומם הם השקו אותו במים המרפאים מהאגם ובתוך שניות קם השומר בחזרה על רגליו. הוא דרש מהחבורה את מדליוני ההגנה. ליאופולד זכר שהמדליונים קשורים לכוחו, מכיוון שהצמחים מפניהם המדליונים מגינים נוצרו מקסמו של השומר ולכן הסכימה החבורה לתת לו אותם. הוא לקח אותם בידיו והם התפוררו, אז החלו עלים לצמוח על ענפיו שהיו עירומים עד אז. כשהזכירו בני החבורה את הגרזן, אותו הניחו בצד לפני שהחיו את השומר כדי לא להיראות מאיימים, כיסה השומר את הגרזן במעין קן עשוי ענפים. דריס ניסה לשכנע אותו שהם זקוקים לגרזן כדי לכרות את העצים הטמאים של הדריאדות שנמצאים ביער והשומר הסכים. הוא הסיר את הכיסוי מהגרזן ואמר “טוב יותר”.
משם פנתה החבורה ביחד עם השומר אל קרחת היער בה נמצאו עצי הדריאדות. המתים שהקיפו את הקרחת מכל עבר נהרו אליה כשהבחינו בחבורה אולם לא היה להם סיכוי מול השומר שהרג אותם במאותיהם עוד לפני שהספיקו להתקרב. דריס הניף את הגרזן, שאמנם לא היה אידאלי לכריתת עצים, אבל בשל הריקבון שפשה בעצי הדריאדות עדיין הספיק כדי לבצע את העבודה. מתוך העצים פרץ שרף לבן כמוגלה ובתוכו גושים שחורים וצחנה עזה ליוותה אותו, אולם דריס המשיך לעבוד עד ששלושת העצים נפלו לרצפה. לפני שהמשיכו אל המעבורת אמר השומר לחבורה שאחרי שהם יעזבו את המקום הוא יחריב את כולו – לא יישארו הריסות, לא עיר ולא מגדל. הכל יחזור להיות יער, כמו שהיה לפני אלף שנה.
החבורה חזרה אל המעבורת ואיש המעבורת הזקן החל לחתור שוב כדי להעביר אותם לצד השני. טנון ניסה לברר מה יקרה כשהשער ייסגר. “מי שנמצא כאן ימצא את עצמו מחוץ למגדל” הסביר איש המעבורת, “ומי שיהיה בצד השני – יישאר בצד השני”. “ואיך אוכל להישאר איתך?” שאל טנון. “לא תוכל” הסביר איש המעבורת, “כי כמו שנוצרתי במיוחד בשביל העולם הזה, כך אפסיק להתקיים כשהוא יפסיק להתקיים”. טנון התעצב כי רצה להישאר במחיצתו של האיש שיודע הכל ואולי להפוך להיות כמוהו, אבל איש המעבורת ניחם אותו – “אם נצטרך להיפגש שוב – ניפגש”.
לאחר זמן מה של חתירה עברה המעבורת על פני מזרקה עצומה. זה היה פסל של שד גדול ושמן. לשד היו שתי ידיים ושתי רגליים עבות כמו גזעים וללא אצבעות – הציפרניים העצומות שלו צמחו הישר מתוך הגפיים. הוא ישב על אחוריו, מניף את ראשו המעוות באוויר. לא ברור אם פיסות העור הרפויות שבצדי ראשו היו אזניים עצומות או כנפיים זעירות. אפו הארוך התנשא אל על והתיז מתוכו מים והפה שמתחתיו פעור היה בחיוך מרושע, בשני קצותיו קרני עצם אדירות.
לאחר כמה דקות נוספות הגיעה המעבורת אל צידו השני של האגם, שם ניתן היה לראות בבירור את השער – חור שחור ואפל שעמד על החוף. לפני שנכנסו לשער שאלו את איש המעבורת מה יש בהמשך אם לא נכנסים אל השער. “לא רחוק מכאן נמצא הקצה, הקיר” הסביר איש המעבורת. הם החליטו לראות את הקצה לפני שהם עוברים דרך השער והתקדמו דרך היער. כעבור כמה עשרות מטרים הגיעו למה שנראה כמו קיר פנימי של בית – אבנים מכוסות בטיח, שנמשך ככל שהעין רואה לשני הצדדים וכלפי מעלה. דריס הרים אבן מהרצפה ותכנן לחרוט את שמו על הקיר אלא שאז רונלס שאל אותו “אתה בטוח? מי יודע מה יקרה למי שיזיק לקיר הזה. מי יודע מה יש מאחוריו”. דריס התלבט לרגע ואז ויתר על הרעיון. הם הסתובבו וחזרו בחזרה אל השער. במשך כמה שניות עוד התלבטו אם לעבור בעדו או לא. כולם מלבד ליאופולד שהכריז – “זו הסיבה שבאנו לכאן. אנחנו צריכים לעבור” ופסע בלי היסוס דרך השער. אחד אחד עברו אחריו שאר החברים. אחרון נשאר על החוף דוראן, אולם אחרי כמה שניות בהן איש לא חזר מבעד לשער אזר אומץ ונכנס גם הוא.
כשעבר ליאופולד את השער מצא את עצמו לבדו. מבט קצר סביבו הבהיר לו שהוא נמצא מחוץ לחומותיה של מיטריק, הבירה של אחד המחוזות בולונה. מולו ניצבו חומות העיר ומתחת להן שכבה דמות מרוצצת ומגואלת בדם. כשהתקרב ראה שזו הייתה נערה צעירה אבל פניה הושחתו לבלי היכר, כנראה כתוצאה מנפילה מהחומות. בעודו מתבונן בה פקחה הגופה את עיניה והצביעה עליו – “אתה בגדת בי!” קראה בקול מרוסק. “הכל בגללך! בגללך אני מתה!”.
השער הוביל את פיליפ דה מלבואזן אל בית אביו בנאלב בתקופה שבה עדיין היה חי ונאלב הייתה מקום נעים יותר. אביו ישב בגינה והמתין לו. מלבואזן התרגש לפגוש אותו אחרי כל השנים ומיהר לספר לו על הנקמה שלו ועל מותו של פובם גיסקארד. “כל זה לא משנה” השיב לו ברנארד. “הנקמה לא חשובה, היא לא תחזיר אותי. היא לא תחזיר את משפחת מלבואזן. רק אתה חשוב לי, ובמקום להתחתן ולהמשיך את השושלת אתה מסתובב עם הרפתקנים שיובילו בסופו של דבר למותך!”. פיליפ האשים את אביו בבחירות שביצע בחייו – הוא לימד אותו את דרכי הפשע. ברנארד הסכים שהוא אחראי אבל הוסיף שפיליפ לא צריך לחזור על טעויותיו של אביו. “אני עוד אוליד ילדים, אתה תראה” הבטיח פיליפ. “גם אם זה אומר שאיאלץ למלא בזרע שלי כל אישה שאפגוש בה – ונגד רצונה!”.
כשדריס עבר דרך השער הוא גילה שמעברו השני נמצא מישור גדול למרגלות הרי ערפילי הקריסטל, באלסארי – מולדתו. האדמה הייתה מכוסה בגופות, חלקן של הובגובלינים, רובן של בני אדם. על סלע ישבה דמות בודדה, לבושה במדים של חיל הרגלים הקל של אלסארי והשחיזה חרב. כשהתקרב כדי לבדוק מי זה הסתובבה לעברו הדמות – זה היה ידידו הטוב הרולד, שנהרג בקרב נגד הובגובלינים בשנה שעברה. השיחה שהחלה בין השניים הייתה מתוחה. דריס ניסה לפנות אל הרולד כאל חבר, אבל הרולד היה מלא בכעס על דריס. “ניסית לשנות את העולם, ומה יצא מזה? מה השגת בזה שניצחת את אותו קצין בדו קרב?” אמר הרולד והחווה בידו לעבר שדה הקרב כמאשים את דריס במותם של כל אותם אנשים.
מעברו השני של השער המתינו לרונלס המוני אנשים אבל הוא לא הכיר אף אחד מהם. “אנחנו תושבי סובאנוויץ’” הודיע אחד מהם. “אתה גרמת למותנו” המשיך. הקהל החל להשתלהב והקיף את רונלס מכל עבר אולם רונלס לא נראה כמקשיב להם או אפילו מתייחס לקיומם. עוד ועוד קריאות נשמעו מכיוון הקהל ונראה שזעמם הלך וגבר.
טנון עבר דרך השער אל תוך ביתו של אביו, אייזק, שישב באותו זמן ליד השולחן, מתקן מכשיר כלשהו. טנון הסתכל מעבר לכתפו ואז אמר – “הקפיץ הזה מתחבר לכאן”. “לא” ענה אייזק. “אתה מבין? זו התוצאה של הניסיון ללמוד הכל אבל לא לדעת מספיק משום דבר” הוא הוסיף. טנון ניסה להגן על דרך חייו – הוא למד כל כך הרבה מאז שהפך לכהן של דלב, אבל אביו לא היה מרוצה. הוא אמנם מחזיק ידע בתחומים רבים אבל לא פחות חשוב להעמיק את הידע בתחומים בודדים.
דוראן היה האחרון לעבור דרך השער. כשעבר הרגיש שידיו רטובות. הוא הביט בהן וראה שהן מכוסות בדם. על הרצפה הייתה מוטלת גופתו של אביו אותו הרג לפני רגע. מסביב היו מוטלות גופותיהם של שאר בני המשפחה אותם הרג האב בהתקף זעם לפני כמה דקות. אז נשמע קול צחוק מאחוריו. “כמה עלוב” צחק האיש מאחורי דוראן. “הקדשת את חייך לחיפושים אחרי וכשאנחנו נפגשים זה בגלל שאני החלטתי למצוא אותך”. דוראן הסתובב וראה את האיש המסתורי – עטוי כולו בגלימות שחורות, עם כמה תלתלים שחורים סוררים שיצאו מתחת לברדס הגלימה ועם עיניים סגולות שנצצו מתוך האפלה. “טוב לראות עוד משפחה שנהרסה – בזכותי” המשיך האיש בצחוקו. דוראן אפילו לא ניסה לשלוט בזעמו. “אני מקווה שאתה מוכן למות” אמר לאיש והניף את ידו, ברקים מרקדים בין אצבעותיו.

View

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.